בכל רגע יש מציאות שונה
הרב דב קדרון
זבחים ו ע"ב
כל השעירים של קורבנות הציבור שקרבים ברגלים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, ומבאר הנצי"ב (העמק דבר במדבר יח,ה) שעניין זה הוא מאוד חמור, וצריך הרבה כפרה, כי טומאת מקדש וקדשיו מעכבים את הרצון והכפרה מכל הקרבנות, ובהעדר שמירה מטומאה במקדש אין כפרת כל קרבן מרצה ומועיל, כעין מה שכתוב (משלי ד,כג): "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים".
דוגמה לחומרת הדבר נאמרה בגמרא, שבשבועות היו קרבים שני שעירים, ולכאורה אחרי שקרב השעיר הראשון וכיפר, מדוע יש צורך בשעיר השני, אלא הצורך הוא לכפר על טומאה שאירעה לאחר הקרבת השעיר הראשון, וזה בא ללמדנו שאילו היה אפשר היה צריך להקריב כל הזמן קורבנות לכפר על כך, אלא שהתורה חסכה מאיתנו את הצורך הזה.
המשגיח ר' ירוחם זצ"ל אמר (דעת תורה באורים דברים כ,א) שזו אחת הדוגמאות לכך שהחיים דינאמיים, ואין דומה רגע אחד למשנהו, מציאות רגע זו משונה מחברתה, ועל כל רגע ורגע, אילו היה אפשר, היה צריך שעיר אחר לכפר. כך הוא בכל ענייני החיים, שמי ששם לב אליהם מוצא חילוקים גדולים או קטנים ביניהם, וכל רגע ורגע חווה התחדשות שלא חווה לפני כן.
הוא סיפר מניסיונו האישי שדרכו של ר' איצלה בלאזר זצ"ל הייתה שלא לדבר מראש חודש אלול עד אחרי יום הכפורים, וכותב: "והרגשתי בעת שזכיתי לשמשו, שבעת שהתחיל לדבר גדל פחדו ומוראו עלי יותר, ולכאורה מה טיבה של תוספת יראה זו. והוא משום דכן היא תכונתו של אדם, שיש חילוק גדול בין מדבר לשותק". וכיוצא בזה יש חילוקים שונים בין מצבים שונים בחיי האדם עד אין מספר.
