גדר מעשה הנעשה באונס
עבודה זרה נד ע"א
"איזהו נעבד (רש"י: הנאסר לגבוה)? כל שעובדים אותו... בין באונס...
אמר רמי בר חמא: לא, כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו דידיה.
מתקיף לה רבי זירא: אונס רחמנא פטריה, דכתיב: (דברים כב) ולנערה לא תעשה דבר!
אלא אמר רבא: הכל היו בכלל לא תעבדם, וכשפרט לך הכתוב: (ויקרא יח) וחי בהם - ולא שימות בהם, יצא אונס, והדר כתב רחמנא: ולא תחללו את שם קדשי, דאפילו באונס, הא כיצד? הא בצנעא, והא בפרהסיא".
קושיית רבי זירא: 'אונס רחמנא פטריה' צריכה ביאור. הרי לא מדובר פה בעונשו של העובד, אלא באיסורו של הנעבד. ומאי נפקא מינה אם היה באונס אם לאו?
מדברי התוספות (ד"ה מתקיף) משמע שאילו בשעת האונס היה מותר לעבור על העבירה הקושיה היתה מובנת, כי לא יתכן שהבהמה תיאסר על ידי מעשה שהוא מותר עצמו.
אלא מקשה התוספות שסוף סוף גם באונס הדבר אסור שכן ע"ז היא בייהרג ואל יעבור. ואף שבדיעבד רחמנא פטריה, מכל מקום למה שלא תיאסר הבהמה?
בתוספות רי"ד תירץ שמצינו במחובר שהעובד נענש ואין הנעבד נאסר, לכן אם אין העובד נענש, קל וחומר שהנעבד לא ייאסר.
אך קשה, מניין לומר שהעובד והנעבד תלויים זה בזה? מחובר אינו נאסר כי אין כח לאוסרו, אך מניין שדבר היכול להאסר יושפע מכך שהאיסור נעשה באונס?!
אלא שכוונת רבי זירא מרחיקת לכת יותר. וכוונתו שפעולה באונס אינה נחשבת לפעולה האסורה כלל. וממילא גם אין בכוחה לאסור.
וזו כוונת התורת חיים כאן:
"אונס דרחמנא פטריה ממיתה משום דלבו לשמים הוא ולא קבלה עליה לאלוה א"כ לאו נעבד הוא".
וכן לשון האבני מילואים סימן נ ס"ק ד:
"דכל באונס לאו כלום הוא".
וכן הציע בספר בית האוצר כלל כ"ד, שאונס רחמנא פטריה, שאינו רק פטור על האדם, אלא שגם עצם המעשה כאילו לא נעשה.
ורבא קיבל את קביעת רב זירא בעניין מעשה הנעשה באונס.
אלא שביאר שאין איסור הנעבד תלוי במידת העבירה, אלא במידת חילול השם שנגרם. ובדומה לדברי המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה ד:
הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה.
אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטָאת, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ.
