וראיתם אותו וזכרתם
זבחים יח ע"ב
"תניא: וראיתם אותו - פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר: אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו? פרט לכסות לילה, ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא - שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה - שאינה בראיה אצל אחרים".
פירש רש"י: "שישנה בראיה כו' - וקרינן ביה וראיתם אותו".
כלומר שסומא חייב בגדילים כי הוא מתכסה, ובבגדו מתקיים פסוק וראיתם אותו בראיית האחרים את פתיליו.
מכאן ראיה לדברי השולחן ערוך אורח חיים סימן ח, יא: "עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו", שאם לא כן כיצד יראו האחרים.
ואין לפרש "שישנה בראיה אצל אחרים" שרואים את ציציותיהם שלהם, שכמו כן כסות לילה ישנה בראיה ביום.
וקשה, מה תועלת יש בראיה אצל אחרים אם לא מתקיים בסומא עצמו וזכרתם את כל מצות ה'?
אלא שבירך רבי יוחנן בן זכאי: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? - אמר להם: ולואי" (ברכות דף כח ע"ב). וכיון שנותן אדם ציצית בבגדו ומראה בעצמו לעיני כל בשר ודם שעיניו כלפי שמים לשעבד את לבו, עצם מודעותו לראיית האחרים וציפייתם ממנו מבצרת את מחויבותו.
