כהן ערל עולה לתורה ראשון?
הרב דב קדרון
זבחים כב ע"ב
כהן ערל, גם אם לא נימול בגלל סיבה מוצדקת, כגון שהיו לו אחים שמתו מחמת המילה, פסול לעבודה בבית המקדש.
נחלקו הפוסקים האם הוא פסול גם לנשיאת כפיים לברכת כהנים. הב"ח (או"ח סימן קכח) סבור שכיוון שנשיאת כפיים דומה לעבודה בבית המקדש, כשם שכהן ערל פסול לעבודה כך הוא פסול לנשיאת כפיים, אולם המגן אברהם (שם ס"ק נד) הקשה עליו ממה שיש כהנים שלמרות שפסולים לעבודה בבית המקדש מותרים לשאת את כפיהם, כמו בעל מום, או מומר, ולדעתו גם כהן ערל יכול לברך את ברכת הכהנים, אפילו אם לא מל במזיד.
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן לג) מוסיף שלעניין לקרא ערל כהן לתורה - יש לקרותו ראשון, כיון שלכל התורה יהודי ערל הוא יהודי לכל דבר, לכן הוא גם כהן גמור למה שיכול להיות, ויש בו קדושת כהונה שאסור להיטמא למתים ולישא נשים פסולות לכהונה.
באופן עקרוני הוא מכריע שיש לקנוס אב שלא מל את בנו יותר מאשר את הבן שלא נימול, כי בזה שהאב לא מל את בנו הוא מראה שהוא כופר במצוות מילה, שהיא מצווה החביבה לכל, ואפילו אלו שהם עבריינים בשאר מצות ואיסורים עדיין עושים אותה בשמחה. לכן אדם כזה פסול למול אחרים וגם אין לקרוא לו לעלות לתורה ולא לכבדו בשאר כיבודים, למרות שאם הוא כהן הוא כשר לנשיאת כפיים.
לעומת זאת את הבן שלא נימול יש לקרב, ואם הוא גדל ורוצה לעלות לתורה יש לכבדו ולקרבו ולקרוא לו לעלות לתורה.
