מדוע אומרים "על קיר מזבחך"?
הרב דב קדרון
זבחים כו ע"ב
עיקר הכפרה והריצוי של הקורבנות הוא הגעת הדם למזבח. לכל קורבן יש מקום על המזבח שאליו הדם צריך להגיע, ואם הדם הגיע למקום הלא נכון אז נאמר במשנה שהקורבן פסול, אבל בגמרא לומדים מהפסוק (ויקרא יז,יא): "וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם", שהפסול הוא רק בבשר, שאסור לאכול אותו, אבל הקורבן עצמו מכפר ומרצה עבור הבעלים.
גדולי הדורות האחרונים חולקים בשאלה מה דינו של קורבן פסח שדמו הגיע למקום הלא מתאים במזבח.
לדעת חתנו של בעל האור שמח (פסולי המוקדשין ב,י) והגראי"ל שטיינמן זצ"ל (ימלא פי תהלתך עיונים בתפילה ביאורי הגדה) מכיוון שקרבן פסח בא בעיקר לאכילה, ומכיוון שקורבן שדמו לא הגיע למקום הראוי אסור באכילה, אין קורבן הפסח נחשב כשר אלא אם כן הגיע דמו על קיר המזבח דווקא, אבל אם הגיע למקום הלא נכון - הקורבן פסול לגמרי.
על פי זה מוסבר נוסח הברכה (שאומרים בליל הסדר): "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון", כלומר רק כאשר הדם יגיע לקיר המזבח, שהוא המקום הראוי, יהיה הקורבן כשר.
לעומת זאת החזון איש (זבחים ז, ס"ק א) כתב שכיוון שהכלל הרגיל הוא שקורבן שדמו הגיע למקום הלא נכון כשר, גם קורבן הפסח כשר. יתר על כן, הפסח אף מותר באכילה, כיוון שעיקרו מיועד לכך, בשונה מכל הקורבנות שבמצב דומה פסולים לאכילה.
