מדוע המזבח נקרא "קדש קדשים"?
הרב דב קדרון
זבחים כז ע"ב
נאמר על המזבח (שמות כט, לז): "כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ", כלומר אפילו קרבן שנפסל, שלכתחילה אסור להעלותו על המזבח, אם עלה ונגע במזבח – לא מורידים אותו, כי המזבח מקדש את מה שנוגע בו ומכשיר אותו להקרבה.
הרמב"ן (שמות מ,י) כותב שייתכן שמפני כן נקרא המזבח: "קדש קדשים", כי יש מושג של "קדש הקדשים" שמשמעותו היא: המקום המקודש ביותר שבו נמצא הארון, והמזבח אינו בדרגת הקדושה הזו, אבל בגלל שהמזבח הוא דבר קדוש שגם מקדש דברים פסולים אחרים, משום כך הוא נקרא "קדש קדשים".
בעניין זה יש הבדל בין המזבח הפנימי למזבח החיצון, כי המזבח הפנימי מקדש אפילו דברים פסולים שאמורים לעלות רק למזבח החיצון, כגון שעלה לו קומץ מנחה, גם אותו הוא מקדש, אף על פי שקומץ מנחה עולה רק על מזבח החיצון, אבל המזבח החיצון אינו מקדש דברים שאינם ראויים לו, ולכן אם עלה עליו קטורת זרה אינו מקדש, כי קטורת ראויה רק למזבח הפנימי.
גם אצל צדיקים יש שני סוגים דומים:
יש צדיקים שיש להם יכולת להשפיע לטובה על מי שנמנה על חוגם, על בני מקומם, על מי שהולך בדרכם, ומי שסגנונו דומה לסגנונם.
ויש צדיקים כלליים שיש להם יכולת להשפיע לטובה גם על מי שנראה רחוק מהם, שלא הולך בדרכם, שלא מבני מקומם ולא מתנהג כמותם ובסגנונם.
מכל מקום גם המזבח החיצון נקרא "קדש קדשים", וגם הצדיקים המקומיים השפעתם טובה וחשובה.
