למי מתאים לומר "נעשה ונשמע"?
הרב דב קדרון
זבחים כט ע"א
בגמרא מופיע הביטוי: "כוף אוזנך ושמע". השם משמואל (פרשת יתרו שנה תרעה (מסביר שבאופן כללי השמיעה לדבר ה' צריכה להיות אף באופן שבו אדם מכריח את עצמו לשמוע, אפילו כשאינו מבין בשכלו ונדמה לו שצריך להיות בהיפוך, הוא כופה את דעתו ורצונו ושומע (אתכפיא).
לעומת זאת עשייה נעשית מתוך התלהבות פנימית, שאינו צריך להכין את לבו ולכוף את אזנו לשמוע, אלא עומד תמיד מוכן לעשות, כי אין בו עוד פסולת שיש צורך לכפותה (אתהפכא).
לפי זה, הוא מקשה, סדר הדברים הוא שקודם אדם מכריח את עצמו לשמוע, ולאחר מכן כשהפנים את הדברים הוא מבצעם מתוך התלהבות, אם כן מדוע אמרו עם ישראל "נעשה ונשמע", כאשר לכאורה היו צריכים לומר "נשמע ונעשה".
הוא מבאר שאכן הסדר "נעשה ונשמע" שייך למלאכים, שמעצמם מתלהבים לעשות את דבר ה' ואין להם יצר הרע, ומכיוון שעבודתם בתכלית האהבה ושיר ודביקות, לאחר העשייה הם כופפים את רצונם ומכניעים את תאוותם הבוערת כרשפי אש לגשת לפנים ממחיצתם, ועל זה נאמר: "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים".
לכן אמרו חז"ל שאחרי שאמרו ישראל "נעשה ונשמע", אמר הקב"ה: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, שזה איננו לפי סדר אנושי, אך ישראל היו אז באותה המעלה הגדולה שפסקה זוהמתן, בלי שום צד הפסולת הממאן שצריכים לכפותו, לכן הקדימו העשייה לשמיעה, וזהו רז שמלאכי השרת משתמשין בו, שאיננו לפי הסדר האנושי.
