גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תפ"ט מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף לב ע"ב - לג ע"ב
הכנסת אצבעות ידים בין אבני כותל המערבי האם יש בזה משום 'ביאה במקצת שמה ביאה'
בדפים שלפנינו (לב ע"ב - לג ע"ב) עוסקים אנו בסוגיית "ביאה במקצת" האם שמה ביאה או לא. יסוד הענין הוא לגבי איסור כניסת טמא לאותו מחנה שהוא אסור להיכנס שם, ונפרט בזה תחילה הכללים. דהנה ירושלים, הר הבית ובית המקדש נתחלקו לשלש מחנות, ירושלים עד פתח הר הבית - הוא מחנה ישראל, מפתח הר הבית ולפנים עד שער הנקנור - הוא מחנה לויה, משער הנקנור ולפנים, דהיינו העזרה הפנימית ובנין המקדש עצמו - הוא מחנה שכינה. שלש המחנות חלוקים זה מזה לענין איסור כניסה לטמאים: המצורע אסור להכנס אפילו למחנה ישראל, כל הטמאים בטומאה היוצאת מגופם, כמו נדה ויולדת וכו', אסורים להיכנס למחנה לויה, טמא מת או מי שנגע בשרץ או נבילה אסורים להיכנס למחנה שכינה. כל טמא הנכנס למחנה האסורה עליו, עובר על מצות עשה ולא־תעשה - ולוקה, ואם נכנס למחנה שכינה חייב כרת, ועל כך נסוב הנדון דידן: טמא שנכנס במקצת גופו, כגון המושיט ידו בדבר, האם איסור יש בדבר.
שלש שיטות עיקריות ישנן בדבר זה: א. עולא בשם ריש לקיש סובר, ביאה במקצת שמה ביאה מן התורה, וטמא הנכנס לעזרה חייב עליה כרת כמו בביאת כולו; ב. רבינא בדעת ריש לקיש סובר, שאין חיוב כרת בביאה במקצת, אלא מלקות בלבד; ג. רבין בשם ר' אבהו חולק על עיקר הדין, וסובר שביאה במקצת אין שמה ביאה, ומעולם לא אמר ריש לקיש שביאה במקצת לא שמה ביאה, ואין לדבריו בביאה במקצת לא מלקות ולא איסור תורה, ולפי שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש בזה איסור מדרבנן: ה'כסף משנה' (הל' ביאת מקדש פ"ג הי"ח) סובר שיש בזה איסור מדרבנן, וה'משנה למלך' (שם הי"ט) סובר, שלרבין אין בביאה במקצת אפילו איסור דרבנן. ולהלכה נחלקו הראשונים: הרמב"ם (שם) סובר, שאין שמה ביאה, וטמא שהכניס ידו למקדש מכים אותו מכת מרדות, והראב"ד בהשגותיו (שם) פוסק ששמה ביאה וחייב כרת.
נדון זה עלה על שולחן מלכים בדורות האחרונים - כלפי הכנסת האצבעות בין אבני הכותל, האם יש בה חשש משום ביאה במקצת ששמה ביאה, אם מן התורה - כדעת הראב"ד הנז', ואם מדרבנן - כדעת הרמב"ם. הג"ר משה מעשיל גלבשטיין ז"ל (מביאלסטוק ובסוף ימיו בירושלים עיה"ק, מחסידי חב"ד וקאצק) מביא בספרו 'משכנות לאביר יעקב' (ח"ב טהרת הקודש ז, א): "וכן אמר לי הרב הגאון ר' משה יהושע ליב ז"ל הרב מבריסק, שכן דעתו שאסור להכניס שם ידו מטעם 'ביאה במקצת שמה ביאה', וסיפר לי ש"ב מ' נטע הירש נ"י, כשסיפר להרב הנ"ל שיש פרצות בכותל מערבי, ומכניסים שם ידיהם ומניחים שם בגדיהם, חרד ואמר: הגם שלא שייך איסור מעילה משום 'ובאו פריצים וחיללוה' (עי' ע"ז נב:), מ"מ יש בזה איסור משום ביאה במקצת וכו', וכן ראיתי נדפס בשם הרה"ג ר' ישעיה [בראדאקי] ז"ל שהיה מעיה"ק, שהיה חרד אפילו ללכת לכותל מערבי, מחשש שמא ישכח ויכניס שם ידו, ויש איסור משום ביאה במקצת...". להלן (ט, ב) מביא עוד תשובה להלכה למעשה מאת הגאון האדר"ת זצ"ל בחומר האיסור, ובלשונו: "וכל ירא וחרד לדבר ה', בודאי יחוש לנפשו שלא יושיט, גם אצבע אחת בין סדקי כותל המערבי, לבל יכשל חלילה בספק איסור תורה". יעו"ש.
גאוני ירושלים באותה תקופה - לפני כמאה ועשרים שנה - הרבו לדון בזה, כשהרבה מהם צידדו להתיר, כמו הגאון בעל ה'תורת חסד' זצ"ל, וכן במשך הדורות היו כאלו שצידדו לאסור, כמו ה'חזון איש' זצ"ל (ראה ארחות רבינו הקהלות יעקב ח"א עמ' שכא וח"ב עמ' קנא), ברם עמא דבר להיתר.
השאלה הנידונה בזה היא לפי המקובל מדור דור, שהכותל המערבי הוא כותל הר הבית, לענין אנשים הטמאים בטומאה מגופם, בעוד שלא טבלו והערב השמש עליהם, שאז אסורים להיכנס בהר הבית - שדינו כמחנה לויה, ובכן יש לדון לאסור להכניס גם האצבעות בין אבני הכותל, מדין ביאה במקצת שמה ביאה. ויש שכתבו להחמיר גם אחרי טבילה והערב שמש, משום שבזמנינו אין מחמירים כל כך בדיני חציצה, ולא עלתה הטבילה (עי' 'באר יצחק' על סדר קדשים עמ' צז).
הגאונים בעל התורת חסד ורבי מעשיל הנ"ל שלחו את דבריהם לפולין אל הגה"ק מסאכטשוב זי"ע, ובספרו שו"ת 'אבני נזר' מובאים התשובות בזה (חלק יו"ד סי' תנ-תנב), בהן צידד להיתר מחמת כמה נימוקים, והרי חלקם בקוצר אמרים:
א. יש להסתפק אם הכותל המערבי אין בו קדושת הר הבית, כי חומת הר הבית היתה כמובן מחוץ להר הבית, ועל כן יש לדון האם גם החומה שסביבה נתקדשה בקדושת הר הבית, ומצדד בדבריו שכלפי חומת העזרה אכן מפורש שדינה כלפנים, אולם בחומת הר הבית אין הדבר מפורש בדברי חכמינו ז"ל, ובכן אם נצדד שאין בחומת הר הבית קדושת הר הבית, אין מקום לאסור להכניס אצבעות בין אבני הכותל, מאחר שאין בו שום קדושה (עי"ש סי' תנ אותיות א-ד).
ב. בסוגיית הגמרא שלפנינו בענין ביאה במקצת מיירי בכניסה לעזרה שהיא מחנה שכינה, שבה אסורים להיכנס טמאי מתים ושרץ ונבילה, ויש מקום לומר שלענין קדושת שאר המחנות: מחנה לויה וישראל, כו"ע מודו דביאה במקצת לא שמה ביאה, ואם נאמר כן אין מקום לאסור הכנסת אצבעות בין אבני הכותל, שהרי במחנה לויה לא נאמר הדין של 'ביאה במקצת שמה ביאה' (עי"ש אותיות י-כג ובסי' תנא-תנב).
ג. האיסור הוא רק בדרך כניסה, ואין דרך כניסה רק דרך פתח, וחורי הכותל אין נחשבים כדרך הפתח (סי' תנ אות כז).
ד. סברא נוספת כתב בזה, דהא דביאה במקצת שמה ביאה הוא משום דחשיב כאילו נכנס כולו, ולכן בכה"ג שאין החור ראוי לכניסת כל הגוף, גם ביאה במקצת לא שמה ביאה (שם אות יא).
ה. כניסת אצבע לבדה אינה נחשבת כביאה במקצת, רק בכניסת שאר אברים, ועי"ש (סי' תנב) מילתא בטעמא.
אכן יש להבהיר, שה'אבני נזר' לא נשאר בכל הסברות הללו להלכה ולמעשה, אבל כלפי עיקר השאלה צידד להיתר.
