לא לפגל את עבודת השם / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים כט ע"ב
אמר רבי יהודה, זה הכלל: כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול וחייבין עליו כרת, ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול ואין בו כרת.
"היום זה לא כמו שהיה פעם. צריכים להתחשב בשינויים שעובר הדור, ולהתאים את החינוך והגשת התורה הקדושה לאופן שבו הדור יוכל לקבל אותן". "ההנהגות שהיו נכונות פעם, לאו דווקא נכונות היום. היום לא צריכים להיות כל כך קיצוניים".
משפטים אלו נשמעים מידי פעם בקרב קהלים שונים שדנים באופן הנכון והראוי להתמודד מול שינויי התקופה, וכיצד שינויים אלו יכולים להתכתב עם הדרישות המחמירות של עבודת השם.
אולם, דווקא כנגד משפטים מעין אלו, יוצא ראשון אדמור"י בית באבוב, רבי שלמה, רבי שלמה'לי, מבאבוב (מופיע במרביצי התורה מעולם החסידות, חלק ב, עמ' קכז), כשהוא מתבסס על דברי רבי יהודה אלו.
"כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום", היינו כאשר אדם חושב קודם כל על שינויי הזמן, וכיצד להסתדר איתם, קודם שהוא חושב על המקום ברוך הוא, ריבונו של עולם, הרי הנהגה כזו אין לה מקום, היא עצמה פיגול, וראוי לה להכרת מנפשו ודעתו של האדם.
קודם כל ריבונו של עולם, ואחר כך נראה כיצד מסתדרים עם מגבלות העולם ושינויי הזמן שמתרחשים סביבנו.
אולם, מאידך ישנם גם כאלו שאינם מציגים את הדברים בצורה כל כך קיצונית:
"מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן", הם חושבים על הקדוש ברוך הוא, ורוצים בטובתה של עבודת השם, אולם גם חושבים על הזמן, וכיצד ניתן להסתדר עם העולם, מגבלותיו ושינויי הזמן.
הנהגה כזו, אמנם איננה מחייבת כרת, היא לא גרועה וחמורה כמו ההנהגה הראשונה, אולם גם היא בגדר פיגול.
כי מי שרוצה בריבונו של עולם יודע דבר אחד פשוט: אין עוד מלבדו.
