להרבות ממזרים?
עבודה זרה נט ע"א
"ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא.
חזא בנות ישראל דמיעברן מעובדי כוכבים שמלו ולא טבלו,
חזא חמרא דמזגו עובדי כוכבים ושתו ישראל,
חזא תורמוסא דשלקי להו עובדי כוכבים ואכלי ישראל,
ולא אמר להו ולא מידי.
אתא לקמיה דרבי יוחנן.
א"ל: צא והכרז על בניהם שהן ממזרים,
ועל יינן משום יין נסך,
ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים משום שאינן בני תורה.
על בניהם שהם ממזרים - ר' יוחנן לטעמיה, דא"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, וכיון דלא טביל - עובד כוכבים הוא, ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.
וגזור על יינם משום יין נסך - משום לך לך, אמרין, נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב.
ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה".
קשה.
הרי כיום מחפשים כל טצדקי למצא היתר לממזרים. ומה מצא רבי יוחנן להחמיר כל כך ולהרבות ממזרים בישראל?
ועוד, שהרי ר' חייא בר אבא (שהיה בעצמו מגדולי האמוראים ואימרותיו מצויות לרוב בבבלי והירושלמי) סבר להקל להם. והרי קי"ל שלא מחזירין את הפסק לאחר שכבר הורה זקן, ואפילו טעה בשיקול הדעת.
ועוד, שרבי יוחנן עצמו מסר בשם רבותיו שעובד כוכבים הבא על בת ישראל אין הולד ממזר, כדברי התוספות. ולמה לא סמך בדיעבד על שיטת רבותיו.
וגם למה החמיר בתורמוסן למרות שעל פי הדין הם מותרים, מה גם שכל איסור בישולי נכרים אינו אלא מדרבנן.
ולמה החמיר עליהם שינהגו ביינם לפנים משורת הדין משום 'סחור סחור'?
גם קשה, כיון שאותם עובדי כוכבים כבר החליטו להתגייר, וכבר עברו את השלב הקשה והמרתיע ומלו את עצמם, למה לא השלימו את הגיור בטבילה? ואין לומר שטרם נתרפאה מכתם ועדיין לא הוסרה רטייתם, שהרי נתעברו מהם אותן בנות ישראל.
עוד יש לדייק, שאמרו שאותן בנות ישראל מיעברן מעובדי כוכבים, ולא אמרו שנישאו להם.
אלא שכל אותן שלושת הגזירות עניין אחד הן.
ורבי יוחנן "בקעה מצא, וגדר בה גדר" (עמי הארצים היו, ומזלזלי במצות, והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה, כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה. רש"י מסכת עירובין דף ו ע"א).
ובאותו מקום נתפשטה תקלה גדולה, ואותם עובדי כוכבים היו מפתים בנות ישראל שתפקרנה את עצמן להם. ורק ערלתם היתה מרתיעה אותן, כדברי הכתוב (בראשית לד, יד) לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. לכן היו אותם מנאפים מלים את עצמם כדי לרצותן.
וחשיבות איסור ממזרות הוא כדי להרחיק מכל וכל עוברי איסורי עריות, לכן גם חכמים הוסיפו לגזור איסורי ממזרות דרבנן. וזה הטעם שאיסור ממזר תלוי בידיעת הממזרות (עיין שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ט). ודוקא לעת כזאת ראוי להחמיר ולהרחיק מעובדי הכוכבים ומזרעם.
וכיון שנצרכו להתרחק מהם מכל וכל, היו צריכים להקפיד ביתר שאת על כל הדברים שנאסרו משום חתנות, ושגרמו להם להתקרב כל כך לאותם עובדי כוכבים.
