|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא – אתרוג
"ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא, אידרי גוי ושקליה. אמר להו רב אשי: נקטוה לידיה כי היכי דלא לשכשיך ביה, וברצוה עד דשייפא" (עבודה זרה, נט ע"ב).
פירוש: מסופר, הַהוּא אֶתְרוֹגָא דְּנָפַל לְחָבִיתָא דְּחַמְרָא [אתרוג אחד נפל לחבית יין], אִידְרֵי גּוֹי וּשְׁקַלֵיהּ [קפץ הגוי כדי ליטול אותו משם], אָמַר לְהוּ [להם] רַב אַשִׁי לאנשים שהיו שם: נִקְטוּהָ לִידֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לְשַׁכְשֵׁיךְ בֵּיהּ [תחזיקו את ידו כדי שלא ישכשך בו, ביין] ויאסור אותו, וּבִרְצוּהָ [והטו אותה את החבית] עַד דְּשַׁיְיפָא [שתתרוקן] מן היין ואז יוכל לקחת את האתרוג. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
לריכוז המאמרים שנכתבו על האתרוג הקש/י כאן.
פרי עץ הדר נמנה בתורה עם ארבעת המינים שניטלו בחג הסוכות: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא, כג מ'). על פי המסורת שבידנו אין ספק שפרי עץ ההדר שעליו ציוותה התורה הוא האתרוג כלומר פרי זה היה ידוע לעם ישראל כבר בעת מתן תורה. אומר הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה:
אם ננסה לתרגם את ספור נפילת האתרוג ליין לתנאים המקובלים בימינו, בשוק ארבעת המינים, הוא נראה תמוה אם כי לא בלתי אפשרי. מאידך גיסא פשוט יותר לדמיין תסריט המתנהל בשוק ובו נמכרים זה לצד זה חביות יין ואתרוגים המיועדים למאכל ולא למצווה ולכן הטיפול בהם פחות זהיר. כאשר אחד מקוני האתרוגים העביר את מקחו אל כליו נשמט אחד מבין הפירות אל תוך חבית יין סמוכה. מוכר האתרוגים או אולי הקונה מיהר להציל את האתרוג וכדברי רש"י: "אידרי עובד כוכבים - קפץ ואחזה בתוך היין שלא תשתקע". גם בימינו ניתן למצוא בשווקים בארצות שונות אתרוגים הנמכרים למאכל. האתרוגים שימשו למטרות שונות על פי זניהם כמו למשל לכבישה והחמצה, למרקחת ואף לאכילה כמות שהם. בניגוד לזנים המוכרים לנו (מלבד הזן התימני) הרי שבתקופת חז"ל האכילה הייתה מיידית ולא היה צורך בתיקון ממושך: "אתרוג דלאכילה קאי אי שרית ליה להריח בשבת אתי למגזייה" (סוכה, לז ע"ב). מפרש רש"י במקום: "אבל אתרוג דלאכילה קאי - כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה, ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה". ובמקום נוסף: "מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן" (שם, מה ע"א). יש בעובדה זו רמז ליתרונו של האתרוג התימני על פני הזנים האחרים בעלי הציפה המרה.
גידול האתרוג היה נפוץ מאד בתקופת המשנה והגמרא. עדות לשימוש באתרוג למצוה בתקופת בית שני אנו מוצאים בספור המעשה בצדוקי שניסך מים במקדש שלא כהלכה: "... ולמנסך אומרים לו הגבה ידך, שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה, פ"ד מ"ט). בגמרא (סוכה, מח ע"ב) המאורע מסופר על צדוקי ובתוספתא (סוכה, פ"ג הלכה ט"ז) על בייתוסי. כנראה שמדובר באלכסנדר ינאי שעליו מספר יוספוס (קדמוניות, יג: יג, 5) שכתגובה לסקילתו באתרוגים הרג כששת אלפים איש. סיפור הרגימה בעת ניסוך המים מאפשר לנו לקבוע את מועד דרשתו של רבי זירא במחוזא (קידושין, עג ע"א): "דרש רבי זירא במחוזא: גר מותר בממזרת, רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו". ייתכן אם כן שהדרשה התקיימה בחג הסוכות כאשר היו בידי המשתתפים אתרוגיהם.
תמונה 1. אתרוג ולולב מצד ימין במטבע מתקופת מרד בר כוכבא – המאה השניה לספירה. צילם: CNG
הרחבה
כיום מטעי הדרים מהווים מרכיב עיקרי של הנוף הים-תיכוני ואחד מגידולי הפירות החשובים ביותר של האזור. וזאת למרות שמוצא ההדרים איננו באגן הים התיכון אלא בדרום מזרח אסיה. מסלול ההתפשטות של ההדרים והתמיינות הסוג נחקרו בעזרת מידע היסטורי שנשאב מטקסטים עתיקים, יצירות אומנות תיאורים גרפיים כציורי קיר, פסיפסים ומטבעות, שרידים ארכיאולוגיים דוגמת גרגירי אבקת פרחים מאובנת, זרעים וחרצנים מפוחמים ושרידי פירות נוספים. לשרידים בוטניים אלו ערך רב בגלל אמינותם (במובנים של זיהוי, הקשר ארכיאולוגי ותיארוך) ופרשנותם האפשרית.
(1) האתרוג – האם הוא "פרי עץ הדר"?, בית מקרא שנה 42, תשנ"ז, עמ' 28-33.
מקורות עיקריים:
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, נוה צוף תש"ע, עמ' 247-251. Langgut, D., 2017. 'The Citrus Route Revealed: From Southeast Asiainto the Mediterranean'. HortScience 52(6):814–822 לעיון נוסף:הלכות ערלה כפי שנלמדו מעץ האתרוג בחצירו של חנוך פלסר בשדה אליהו. לצפייה במצגת הקש/י כאן. "בגן המלכותי הקדום ברמת רחל גדל אתרוג הודי". Dafna Langgut, 'The history of Citrus medica (citron) in the Near East: Botanical remains and ancient art and texts'.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|