הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה

שבת קכז ע"א

 
"אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב (בראשית יח, ג) וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. 
אמר רבי אלעזר: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי וגו'".

חשובה היתה לאברהם מצות הכנסת האורחין יותר מאשר להשאר תחת עונג גילוי השכינה והנבואה שהיה שרוי בם.

אך קשה, הרי אמרו במשנה: (ברכות דף ל ע"ב) "אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". והוסיפה הגמרא שם בדף לב ע"ב: "תנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי? אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום - היית מחזיר לו? - אמר לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? - אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף. - אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר - כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים - על אחת כמה וכמה!". ואם להפסיק בתפילתו בעומדו לפני בוראו אסור, על אחת כמה וכמה בגילוי שכינה ממש. ומה ראה אברהם אבינו לפגוע בכבוד קונו לצורך כבוד אורחין שלא היה מחויב כלל בכבודם? כבוד הרב וכבוד התלמיד, כבוד מי עדיף?!

אלא שאת הקושי הזה בדיוק בא רבי אלעזר לישב: "בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי וגו'". אמת שבהשוואת שיקולי כבוד, כבוד עליון רב יותר ועדיף. אבל בנוסף לכבודו, מדת הקדוש ברוך הוא כוללת גם את ענוותנותו. "אמר רבי יוחנן: (מגילה דף לא ע"א) כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו". לפיכך הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ולימדה תורה שגם באופן זה נכון להקדים מצוה עוברת למצוה קבועה שניתן לשוב אליה. ואדרבה, יש עדיפות למצוה שבין אדם לחברו על מצוה שבין אדם למקום. כי פגיעה בחברו עשויה להיות (קהלת א, טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן. אבל מול עליון, יתכנו סליחה וכפרה, קרבן ומחילה, ואפשרית הבקשה: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.

וראה עוד על כך בשבועות ו ע"ב "עון דחייב עליה קרבן".