מטורף הוא ההיפך של טורף

הרב דב קדרון

זבחים נג ע"ב

יעקב אבינו אמר בברכתו (בראשית מט,כז): "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף", ועל פי זה בנימין נקרא בגמרא: "טורף", כמו שאמרו שלקרן הדרומית מזרחית של המזבח לא היה יסוד "לפי שלא היתה בחלקו של טורף".

ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק בראשית קונטרס עת האוכל בעניני האכילה) מסביר שיש שלושה שמות למאכל: א. "מאכל", מצד עצמות המאכל, שראוי לאכילת אדם ולהחיות נפש אדם. ב. "מזון", הוא מצד האדם הניזון שמקבל את החיות ממנו. ג. "טרף", הוא לשון חטיפה, וזה מבטא את הצד הרוחני של האכילה בקדושה, מצד העלאת ניצוץ החיות שיש במאכל למקורו, והמטרה הזו מושגת בגזלה ובחטיפה. כי צריך אדם להתקומם נגד תאוות האכילה בחטיפה, וכן בזוהר נקרא שעת אכילה: "שעת קרבא", כי המטרה היא שינצח היצר הטוב את היצר הרע, ויצליח לחטוף את הניצוצות הקדושות וחיות המאכל לחלקו.

ייתכן שהפועל "טרף" הוא אחת המילים שיש להן משמעות כפולה, של דבר חיובי ושלילי, כמו שכותב רש"י (שמות כז,ג): "כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה", וכן אמר ר' נחמן מברסלב זצ"ל (ליקוטי מוהר"ן תורה יז) שעל ידי האכילה כראוי, אדם מכניע את הכסילות, ומגדיל את השכל. וזה בחינת "מזבח בחלקו של טורף", וזה בחינת (תהלים קיא): "טרף נתן ליראיו", שהיא אכילה בכשרות. אבל כשאדם אוכל כזולל וסובא אז הוא מגביר את הכסילות על השכל. וזהו כמו פגם במזבח, פגם האכילה, ובמקום טרף נעשה מטורף, שמתגבר על ידי זה טירוף הדעת.