סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשל"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף ו ע"ב; נה ע"א

 

בענין איסור סיוע לעוברי עבירה - בנכרי וישראל מומר

האיסור של "ולפני עור לא תתן מכשול", כבר מבואר במכילתין לעיל (ו ע"ב) על הברייתא: "מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, ת"ל, 'ולפני עור לא תתן מכשול'", שהדברים אמורים רק באופן שהם עומדים "בתרי עברי דנהרא" (שני צידי הנהר), שאילולא עזרתו לא היה בא הלה לידי מכשול ועבירה.

אמנם כבר כתבו הראשונים (עי' שבת ג. תוס' ד"ה בבא; רא"ש שבת פ"א סי' א; תוס' הרא"ש שם ד"ה בבא; חי' הר"ן שם ד"ה בשלמא, ועי' ריטב"א במכילתין ו: ד"ה הכא; ור"ן על הריף שם ד"ה מנין) שאסור לסייע בידי עוברי עבירה בכל ענין, גם כשאפשר לו לקחת את האיסור בלי עזרתו. [לפי רוב הראשונים איסור זה הוא מדרבנן, אכן יש שכתבו שמדברי הרמב"ם בספר המצות (מצוה רה) משמע שיש בזה איסור דאורייתא, שכתב בכלל מצות תוכחה: "אבל אנחנו מצווין שלא נמרה, ושלא נעזוב זולתנו מאומתנו שימרה", הרי שיש איסור מה"ת לעזוב את אחרים שיחטא וימרה, וכש"כ שאסור לסייע בידו בפועל, ולדבריו החילוק בין איסור זה לבין האיסור מדין "ולפני עור לא תתן מכשול" הוא, שמטעם "ולפני עור" יש בזה איסור לאו, ומטעם מסייע אין בזה אלא איסור עשה (ראה מהר"ץ חיות שבת שם; שד"ח כללים מע' ו כלל כו אות ג. וע"ע שעה"צ סי' שמז אות ח)].

ודן המגן אברהם (סי' שמז סק"ד) אם גם לגבי נכרי שייך איסור סיוע לעוברי עבירה [דהא באופן ששייך האיסור של "ולפני עור", כגון כשעומדים בתרי עברי דנהרא, פשיטא דאסור, כמבואר להדיא בברייתא הנ"ל: "מנין שלא יושיט אדם... ואבר מן החי לבני נח", אך יש לדון באופן שאין בו כי אם איסור סיוע, האם נאמר גם כלפי נכרי.

אחד המקורות שהביא לזה הוא מדברי רש"י במכילתין (נה ע"א ד"ה דורכין) על המשנה: "דורכין עם העובד כוכבים בגת, אבל לא בוצרין עמו", ביאור הדבר, שאסור לבצור ענבים של העובד כוכבים יחד עמו, כי הרי נותנין אותו בגת של העכו"ם שהוא טמא, ועל ידי הדריכה מוכשרים הענבים לקבל טומאה, ומקבלים טומאה מהגת, ותנא דמתניתין סובר שאסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל - וגם בחולין של נכרי, אבל כשהענבים נמצאים כבר בגת מותר לדרוך עם העכו"ם יחד, כי משעה שדרך בהם העכו"ם אפילו מעט - כבר נטמאו, והישראל אינו גורם שום טומאה לענבים, ועל כך העיר רש"י: "ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא, שהעכו"ם לא נצטוה על כך", כלומר, כי מאחר שלא נצטוה הנכרי בענין זה שלא לטמאות חולין, אין העכו"ם נחשב לעוברי עבירה, ומשום הכי גם כשישראל מסייע בידו אינו נחשב כמסייע לעוברי עבירה. משמע שאילו לא נצטוה על כך - היה הישראל נחשב כמסייע ידי עוברי עבירה שאסור לעשות כן (ולא שייך בזה משום "ולפני עור לא תתן מכשול", שהרי העכו"ם היה יכול לדרוך מעט ולטמאות הענבים גם ללא עזרתו). וכדברי רש"י אלו כתב גם הריטב"א במשנה זו (וע"ע ריטב"א לעיל ו. ד"ה הכא שמבואר בדבריו שגם בנכרי יש איסור לסייע ידי עוברי עבירה, וע"ע במאירי ובר"ן על הרי"ף שם; וע"ע ברכי יוסף יו"ד סי' קנא שהביא גם מדברי הרמב"ם להוכיח כן וע"ש בארוכה).

אכן, המג"א הביא להוכיח מכמה מקומות שבנכרי לא נאמר איסור זה, וציין לדברי הש"ך (יו"ד סי' קנא סק"ו) על מה שכתב הרמ"א (שם סק"א): "יש אומרים, הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה (ראה מחבר שם: "דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום, אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום"), היינו דוקא, אם אין להם אחרים כיוצא בו, או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מקור שיטה זו הוא מדברי המרדכי ע"ז פ"ק סי' תשצה) ויש מחמירין (הרמ"א הביא כמקור לזה דברי התוס' בשבת ג. ור"ן על הריף ע"ז שם הנ"ל)...", וכתב הש"ך שאין בזה מחלוקת, כי יש הבדל בין ישראל לנכרי וישראל מומר, התוס' והרא"ש המחמירין בזה מדברים בישראל שחייבים להפרישו מן האיסור, ואילו המרדכי המקיל בזה מיירי בנכרי או בישראל מומר (ועי' מג"א שם שמצדד להחמיר בישראל מומר, ובביאור דברי הש"ך להשוות ישראל מומר לנכרי עי' שו"ת חות יאיר סי' קפה; דגול מרבבה יו"ד שם; בשו"ת אבני נזר יו"ד סי' קכו אות ג יישב את דבריו, כי יסוד האיסור לסייע ידי עוברי עבירה הוא מדין ערבות, וכדרך דאי' [שבועות לט.] 'וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו', מלמד שישראל ערבין זה לזה, ומומר לאו בכלל אחיך הוא כמבואר בס' התרומה (שער מו ח"א אות ה) בשם הרמב"ן, לכן אין בו דין ערבות. וע"ע שו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סימן טו שציין לכמה מקורות לענין מצות "הוכח תוכיח את עמיתך", אין המומר בכלל עמיתך).

הנה מתוך דברינו מבואר היטב דעת הפוסקים שכלפי נכרי לא נאמר האיסור לסייע ידי עוברי עבירה, כי יסוד האיסור הוא מדין תוכחה או מדין ערבות, וכלפי נכרי אין חיוב תוכחה ואין עליו דין ערבות. אכן אם כן יש לתמוה בדעת הראשונים (רש"י וריטב"א הנ"ל) הסוברים שגם בנכרי שייך איסור זה. ויתכן, שלדעתם יסוד האיסור אינו משום חיוב תוכחה או מדין ערבות, אלא שמדרבנן נכלל איסור זה בלאו ד"ולפני עור", והיינו שמן התורה מכשיל אינו נחשב כי אם כשחבירו א"א לו להכשל רק בעזרתו, ואילו מדרבנן נחשב כמכשיל בכל ענין, והרי האיסור של "ולפני עור" - להכשילו בדבר איסור שייך גם כלפי נכרי, ולכן גם איסורי דרבנן בדין של "ולפני עור" נאמר לענין נכרי (עי' ברית משה על הסמ"ג מל"ת קסח אות ד; שו"ת שאלי ציון ח"א סי' כ אות ה; סדר יעקב ע"ז נה, א בארוכה).
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר