מותר לטחון חיטים מתולעות?
הרב דב קדרון
זבחים עג ע"א
הפרק השמיני של מסכת זבחים נקרא "פרק התערובות", כי הוא עוסק במקרים שונים של בהמה אסורה שהתערבבה עם בהמות אחרות. במשנה בתחילת הפרק נאמר שאם שור שנידון לסקילה, שאסור בהנאה, התערבב עם הרבה שוורים אחרים, כל התערובת אסורה, ובגמרא מבואר שהשור האחד לא בטל בתערובת, כי הוא נחשב "דבר חשוב", שלא בטל, לכן כל התערובת אסורה.
רבי עקיבא איגר (שו"ת מהדורא קמא סימן עז) מוכיח מכאן שגם אם אין כוונת האדם לבטל את האיסור, אלא כוונתו היא רק להכין דבר לאכילה, אסור לשחוט את כל הבהמות, כי כדי להתיר את התערובת לאכילה אין די בכך שכוונתו להכין אוכל, אלא צריך שלא תהיה וודאות שקיים דבר אסור בתוך התערובת.
על פי זה הוא מבאר את הפסק של בעל תרומת הדשן (סימן קעא) שנשאל לגבי חיטים שהתליעו, ושטחום לפני השמש ורחשו מהם הרבה תולעים, ואחר כך חתכו מהם הרבה חיטים שהיו שלמים מבחוץ לשנים, ומצאו תולעים בהרבה מהם. ופסק שיש תקנה לסמוך עליה בשעת הדחק, אם יבררו את כל החיטים יפה ויסירו משם את כל החיטים הנקובים מחמת התולעים, אז יהיה מותר לטחון את החיטים שנשארו, מפני שני טעמים: א. יש ספק האם יש בהם בכלל תולעים. ב. אפילו אם יהיו בהם תולעים, לאחר שיטחנו אותם הם בטלים בשישים, וגם אין כוונת הטוחן לבטל את האיסור לכתחילה (שזהו דבר אסור).
והוכיח רבי עקיבא איגר שרק כאשר מתקיימים שני התנאים הללו מותר להכין את האוכל, לכן בתערובת של שור אסור בשוורים מותרים, כיוון שיש בתוך התערובת איסור וודאי – אין הוא בטל ואין היתר להשתמש בכל התערובת.
