טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

לא שנו אלא בכלי אכסלגים הבאין ממדינת הים – טיק גדול

"רבי יהודה אומר: מקום הנחת החתיכות. וכי תימא שאני עצי שטים דחשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש, דאמר: לא שנו אלא בכלי אכסלגים הבאין ממדינת הים, אבל בכלי מסמים לא בטלי, שפיר. אלא לרבי יוחנן, דאמר: אפילו בכלי מסמים נמי בטלי, מאי איכא למימר? וכי תימא: כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי שאינו עומד, הא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: בציפוי עומד או בציפוי שאינו עומד וכו'" (חגיגה, כו ע"ב).

פירוש: רבי יהודה אומר: מקום הנחת החתיכות של בשר ולחם אף הוא צריך להיות שלם וגלוי, ואז נידון הוא ככלי עץ. ומכל מקום למדים אנו מכאן שכלי עץ מצופה בטל לגבי ציפויו, ונידון כמוהו. וכמו שכלי עץ המצופה באבן הריהו טהור משום ציפוי האבן, כך כלי עץ המצופה בזהב, אף שהוא טהור מחמת עצמו הריהו טמא משום ציפוי הזהב. וכי תימא [ואם תאמר] כי שאני [שונים] עצי שטים שמהם נעשה השולחן דחשיבי ולא בטלי [שהם חשובים ואינם בטלים] אף לגבי ציפויים, הניחא [זה נוח] לשיטת ריש לקיש שאמר: לא שנו שכלי עץ בטל לגבי ציפויו אלא בכלי אכסלגים (עץ מסויים, שאינו יקר כל כך) הבאין ממדינת הים שהם בטלים לגבי ציפויים, אבל בכלי מסמים שהעץ עצמו יקר מאוד לא בטלי [אינם בטלים], אם כן שפיר [יפה] אפשר לומר שעץ השולחן אינו בטל לגבי ציפוי הזהב שלו. אלא לשיטת ר' יוחנן, שאמר: אפילו בכלי מסמים נמי בטלי [גם כן בטלים], שכל עץ בטל לגבי ציפויו, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? וכי תימא [ואם תאמר] שיש הבדל כאן בציפוי עומד, שאם הציפוי קבוע בעץ ואיננו זז ממנו, העץ הולך אחר הציפוי, ואילו כאן מדובר בציפוי שאינו עומד וכיון שציפוי הזהב על כלי המקדש הוא ציפוי שאפשר להסיר אותו, אינו מבטל את השולחן — והא בעא מיניה [והרי כבר שאל אותו] ריש לקיש מר' יוחנן: האם הלכה זו שכלי עץ בטל לציפויו, היא דווקא בציפוי עומד או גם בציפוי שאינו עומד וכו' (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: טיק גדול           שם באנגלית: Teak          שם מדעי: Tectona grandis

שם נרדף במקורות: אכסלגוס, שגא, שאגא


הנושא המרכזי: לזיהוי אכסלגים


את השם אכסלגים אנו מוצאים גם בגרסאות אכסלגיס, אכסלגס, אַכְסַלְגוס, אַכְסָלְגִיָא ועוד אך ייתכן שמשמעותן שונה. במסכת זבחים (צד ע"א) נאמר: "הדר אמר רבא, לאו מילתא היא דאמרי: ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן, מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא: ניבעי כיבוס? אלא אמר רבא: צרעת כיון דמגופיה קא פרחה, מחלחלא ליה ומשוי לה רך"(1). מפרש רש"י: "לאו מילתא היא דאמרי - לאוקומי קרא ברכין דהא קרא סתמא כתיב לא שנא רך ולא שנא קשה, דמי לא עסקינן דקרא אפילו אכסלגיא קאמר דקשין הן. אכסלגיא עור שלוק וקשה". מתוך הקשר הסוגיה ניתן ללמוד שהיא עוסקת בסוג של חומר שניתן להכין ממנו בגד ובלשון רש"י: "עור שלוק וקשה". מאידך גיסא מצאנו במנחות (צז ע"א) בהקשר דומה לסוגייתנו בחגיגה: "וכי תימא עצי שיטים חשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש דאמר: לא שנו אלא בכלי אכסלגוס הבאים ממדינת הים, אבל כלי מסמס חשיבי ולא בטלי שפיר, אלא לרבי יוחנן דאמר: כלי מסמס נמי בטלי, מאי איכא למימר? שאני שולחן, דרחמנא קרייה עץ, שנאמר: המזבח עץ שלש אמות גבוה ארכו שתים אמות ומקצעות לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'"(2). מסוגיות אלו משמע שמדובר במין עץ יקר המיובא ממדינת הים אך בעל ערך נמוך מ"כלי מסמס".

בתשובות הגאונים (הרכבי, סי' רס"ב) נאמר: "ושא'. כלי אכסלגוס וכלי מסימס. מיני עצים הן. ואמרינן אכסלגוס אל שוחט ומסימס אבנוס". רש"י פירש: "לא שנו - דגבי חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי אלא בכלי עץ אכסלגוס דלא חשיב כמסמס". תוס' מזהה את "אכסלגוס" כשם מקום: "כלי אכסלגוס - שם מקום דבפרק דם חטאת (זבחים דף צד.) מייתי לה גבי עורות". נראה שהוא מוכיח זאת מתוך כך שהוא מוזכר בהקשר לעורות. במסכת חגיגה (שם) כתב: "בכלי אכסלגים - יתכן לפרש שהיא שם עיר וחשובים כלים הבאים משם. וקשה: דהכא משמע של עץ היו והתם בזבחים פרק דם חטאת (דף צד.) משמע שהיו של עור כדפירש רש"י גבי העור טעון כבוס במקום קדוש [וע' תוס' מנחות צז. ד"ה כלי]. אין בדברי התוס' תירוץ לסתירה אך בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" (הובא על ידי ח. י. קאהוט (ערך "אכלומוס")) גרס שמות שונים וחילק בין כלי עור ובין כלי עץ.

תרגום השם הערבי אל-שוחט (الشوحت) המובא בתשובות הגאונים מצביע על אחד ממיני עצי המחט. זיהוי אחר לאכסלגוס מובא על ידי ע. לעף (על פי פליקס) שזיהה אותו עם עץ הטיק. הוא הסתמך על הסופר היווני אריאנוס שתיאר בספרו על הים האדום אוניות גדולות השטות בו ומובילות נחושת ועצים וביניהם sagalinon. לדעת לעף Sagalinon הוא העץ saga כלומר "שאגא" ו"אכסלגוס" (על זיהוי "שאגא" ראו במאמר "שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא" (שבת, קכט ע"א)). ריש לקיש הניח שכלים העשויים מעץ "מסמס" שעל פי המשוער הוא הסיסם ההודי יקרים יותר מאכסלגוס. אמנם גם עץ הטיק יקר אך ייתכן ותפוצתו הרבה גרמה לכך שהיה זול בהשוואה לסיסם ההודי.

תמונה 1. טיק גדול - מטע         מקור		תמונה 2.  סיסם הודי – צולם ליד הירקון      צילם: נועם בר-שי

תמונה 3. סיסם הודי - עלים ופירות        צילם: נועם בר-שי 

(1) פירוש: הדר [חזר] ואמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי [אין זה דבר נכון מה שאמרתי], להעמיד את המקרא בענין צרעת בעורות רכים; וכי אנו ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן [נעמוד ונאמר לו למקרא בענין נגע צרעת, שכאשר כתובים כלי עור, דווקא בעורות רכים כתובים] ולא בעורות קשים? מי לא עסקינן [האם אין אנו עוסקים] גם בכלי אכסלגיא (עור קשה) הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא [ואמרה התורה]: ניבעי [שיצטרך] הם כיבוס? אלא אמר רבא: אף שהכתוב בנגע צרעת עוסק גם בכלי עור קשים, מכל מקום אין קושי ממה שהם טעונים כיבוס, שכן הצרעת, כיון דמגופיה קא פרחה [שמגופו של הבגד היא פורחת] הריהי מחלחלא ליה ומשוי לה [מחלחלת, מרפה, אותו ועושה אותו] רך.
(2) פירוש: וכי תימא [ואם תאמר] בתשובה לשאלה זו, כי ציפוי הזהב אינו מבטל את שם כלי העץ של שולחן הפנים, משום שעצי שיטים מהם נעשה השולחן הריהם חשיבי [חשובים], ולכך הם לא בטלי [לא בטלים] אצל ציפוי הזהב שעליהם — הסבר זה אכן הניחא [הריהו נוח] לשיטת ריש לקיש בפירוש משנה זו שבמסכת כלים, שאמר כי לא שנו במשנה זו שציפוי השיש מבטל את שם כלי העץ של השולחן והדולבקי אלא בכלי אכסלגוס העשויים מעץ שאינו יקר כל כך הבאים ממדינת הים, שאף שהם חשובים אינם חשובים דיים, ולכך בטלים הם לגבי ציפויים. אבל כלי מסמס, שהעץ ממנו הם עשויים יקר מאוד, הריהם חשיבי [חשובים] ולכך לא בטלי [לא בטלים] לגבי הציפוי, שפיר [יפה] היא הבחנה זו אף ביחס לשולחן הפנים, שהיה עשוי מעצי שיטים שהם עצים יקרים, ולכן אינו בטל אצל ציפוי הזהב שעליו. אלא לדעת ר' יוחנן שאמר כי כלי מסמס היקרים נמי בטלי [גם כן בטלים] לגבי הציפוי, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: שאני [שונה] הוא שולחן הפנים, דרחמנא קרייה [שכן התורה קראה אותו] "עץ", שנאמר "המזבח עץ שלוש אמות גבה ארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' "(יחזקאל מא, כב). משמע שהשולחן נקרא בכתוב "עץ", אף שאין העץ שבו נראה, ולכך הריהו נדון כשאר כלי עץ לענין קבלת טומאה, ואלמלא היו מטלטלים אותו לצורך עולי רגלים לא היה ראוי לקבל טומאה.
 

מקורות עיקריים:

י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (234-235).

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.