דרך לבדיקה עצמית
הרב דב קדרון
זבחים עז ע"ב
אם דם של קורבן התערב במים, שהם שקופים, יש דרך קלה לדעת איך להתייחס לתערובת הזו: אם יש לה צבע של דם – דינה כדם, ואם לא – דינה כמים. אבל אם דם התערב ביין אדום, אז המראה של הצבע הנוכחי לא יכול ללמד על הרוב, לכן צריך להתעלם מהיין, כמו שאומרת המשנה: "רואים אותו כאילו הוא מים", וצריך להעריך מה היה צבע התערובת אילו במקום יין אדום היו שם מים שקופים.
אפשר ללמוד מכאן איך לבחון את עצמנו: הדם מסמל את האמת הפנימית שלנו, את החיות, את ההתלהבות האותנטית, את ה"אני" האמיתי. המים מסמלים את החול, את השגרה האפורה. שם קל לנו לבחון את עצמנו – אם אנחנו מצליחים להישאר "אדומים" (יהודים חמים) בתוך עולם של מים קרים, סימן שהדם שלנו חזק. היין מסמל את ה"דמוי-קדושה". זו הסביבה החברתית, התרבותית או החיצונית ש"נראית דתית". היא אדומה בדיוק כמו הדם. זה יכול להיות הקהילה, הלבוש, הכבוד, או כל זירוז חיצוני שלא בא מהתלהבות פנימית.
האתגר הגדול ביותר הוא לא כשהדם מתערבב במים (בסביבה שקופה), אלא כשהוא מתערבב ביין (בחיצוניות דתית). אדם יכול לחיות שנים בתחושה שהוא "בוער לה'" (אדום), אבל האמת היא שזה לא הדם שלו – זה היין של הסביבה. הוא מתפלל כי כולם מתפללים, הוא לומד כי זה נחשב. האדמומיות היא חיצונית.
המשנה נותנת לנו כלי לבדיקה עצמית כדי לדעת מי אתה באמת, תדמיין שאתה לוקח את כל ה"יין" שבחייך (כל הגורמים החיצוניים שמשפיעים עליך) והופך אותם ל"מים" שקופים – מנטרל את התמיכה הסביבתית. האם עדיין היית נשאר אדום? האם עדיין הייתה בך אותה התלהבות?
