שלשה מיעוטים בדרך אל הקודש / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

זבחים פד ע"א

משנה. רבי יהודה אומר: שנשחט בלילה, ונשפך דמה, ויצא דמה חוץ לקלעים - אם עלתה תרד; רבי שמעון אומר: לא תרד (שהיה פסולו בקדש), שרבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו, לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו... גמ'. תניא, רבי יהודה אומר: זאת היא העולה - הרי אלו ג' מיעוטין, פרט לשנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים - שאם עלתה תרד. רבי שמעון אומר:... תלמוד לומר: תורת העולה, ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו.   

סוגיה זו היא על פניה סוגיה טכנית, שעוסקת בפרטי העבודה הכשרה והפסולה במסגרת עבודת הקרבנות, אולם דווקא מתוך פרטי ההלכות לומד רבי מנחם מענדיל, ה'צמח צדיק' מויז'ניץ (צמח צדיק, צו ד"ה "זאת תורת העולה"), לימוד עצום ויסודי בכל דרכי עבודת השם.

יש מצב, הוא אומר, שהתורה דווקא מבקשת מהאדם שימצא את הפסול בעבודתו, ודווקא עבודת פסול בבואו אל הקודש היא נעלית ומשובחת יותר, והיא זאת שמעלה את האדם בבחינת 'עולה' אל ריבונו של עולם, ואיך?

"כל שפסולו בקודש", הוא מסביר, מתייחס למצב שבו האדם מרגיש כי הוא אינו ראוי למלאכת הקודש, וכי הוא רחוק ו'פסול' מלעסוק בה. מכיוון שכך, דווקא אדם כזה שמרגיש את שפלותו, הוא זה שהקודש מקבלו, ואומר לו כי עבודתו רצויה.

על דברים אלו חולק רבי יהודה ואומר כי ישנם שלשה מיעוטים שמלמדים אותי כי גם אם הפסול היה בקודש, ישנם שלשה מקרים שאותם לא ניתן לקבל.

אלא שכאן, מסביר הצמח צדיק, יאמר רבי שמעון כנגדו, שמכיוון והפסוק מקדים ואומר "תורת העולה", הוא בא לומר שכאשר האדם מגיע אל הפסול מתוך התורה הקדושה, הרי שאז שלשת המיעוטים הללו נהפכים לו בבת אחת למהלך של יתרון ולא לחסרון, וכיצד?

אומר הצמח צדיק, שכאשר אדם הולך בתחושה מתמדת שישנם שלשה מיעוטים שמלווים אותו בכל דרכיו, והם אותם שלשה מיעוטים מפורסמים שאומרים לו לאדם בשעה שמלווים אותו לבית עולמו, בשמו של עקביא בן מהללאל (אבות ג, א) "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", הרי שבבת אחת עבודתו מרוצה ומתקבלת אל הקודש פנימה.

הסיבה לזה היא, משום שכאשר אדם חי את חייו בתחושה מתמדת של שלשת המיעוטים הרי שבבואו לעבודת הקודש, הוא יחוש יראת הרוממות מעצם העובדה שלמרות כל אותם המיעוטים הקדוש ברוך הוא מוכן לקבלו אל חיקו, ומתוך תחושת הפסול הזו, תהיה עבודתו שלימה.