את הקדוש ברוך הוא לא שוכחים! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים קו ע"א
הא דאמר רבי אבין אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר השמר פן ואל - אינו אלא לא תעשה.
יש פעמים שנדמה לנו שהכל נעלם. כל עבודת השם שלנו הייתה כלא הייתה, ואנחנו עומדים נבוכים, כי לא ברור לנו לאן נעלמה ההתלהבות, תחושת הקדושה, האמונה הפשוטה והתמימה, אבל מעבר לזה, השאלה מנקרת בעוז: מה המצב הזה אומר עלינו? ואולי הכל מלכתחילה לא היה אמיתי?
תחושות מבוכה כאלו יכולות לפגוש עובד השם במהלך שנות חייו, והתשובה על שאלות אלו היא ממש בגדר פיקוח נפש רוחני, ואכן רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ, ה'חוזה מלובלין', מעניק תשובה שכזו (מגדולי התורה והחסידות, החוזה מלובלין, פרק ו), לאחר שהוא עצמו התחבט בתחושות אלו, והוסיף להן מימד למדני על בסיס יסוד זה שמופיע בין קפלי סוגייתנו.
שהרי, חשב לעצמו החוזה, אם יהודי שוכח ממציאותו של הקדוש ברוך הוא לרגע אחד, הרי יוצא שהוא עובר על מצוות לא תעשה, שכן הפסוק קובע מפורש (דברים ח, יא) "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך", וכל מקום שנאר "השמר פן ואל – אינו אלא לא תעשה", אם כך מה יעשה יהודי ששכח לרגע על המציאות האלוקית?
אלא שיש שכחה ויש שכחה. ישנה שכחת אמת, וישנה שכחה בשם המושאל.
על שכחה בשם המושאל אומרת המשנה (פאה ז, א): "כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה", ומשמעות הדבר היא שבמידה וישנו דבר שלעולם יבלוט בנוכחותו, הרי שגם אם שכחנו ממנו לרגע, אין זו שכחה אמיתית, אלא שכחה בשם המושאל, ולכן זית הנטופה איננה יכולה להישכח.
על דרך זה, גם ריבונו של עולם, שלעולם עומד בולט בנוכחותו בעולם, איננו יכול לסבול משכחת אמת. אין דבר כזה שיהודי ישכח מריבונו של עולם, משום שלעולם הוא יפגוש בנוכחותו על כל צעד ושעל.
לכן, גם אם קרה והיה רגע של נפילה, אין זה מלמד על הכלל, ועל היהודי לקום, להתנער מעפר ולזכור: את הקדוש ברוך הוא לא ניתן לשכוח לעולם.
