|
ביטול איסורים וביטול מצוות / זבחים דף עטלימוד הרחבה והעמקה בעזרת בינה מלאכותית (AI)הרב עמית משגב, הרב ידידיה לאו, מייקל אייזנברג
שאלה:
ביטול איסורים וביטול מצוות - בזבחים דף עט עמוד א נאמר: "אמר רבי אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זו את זו מאן שמעת ליה דאמר אין מצות מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר (במדבר ט, יא) על מצות ומרורים יאכלוהו".
הסבר את דין אין מצוות מבטלות זו את זו. 1. התייחס לעובדה שהלל דרש פסוק שאולי מגדיר מחדש את המצוה ולכן לא מבטלות 2. בכיוון ההפוך - מי אמר שמדובר בכמות גדולה יותר שמבטלת את השניה? 3. האם מדובר פה על ביטול בגדרי תערובת איסור שצריך שישים כדי לבטל אפילו טעם? 4. מה הקשר בין ביטול מצוות לביטול איסורים? עמוד על הפרמטרים הרלוונטיים שעולים מהאמירה של ר' אלעזר
תשובה ChatGPT.ai:.
א. מהו דין אין מצוות מבטלות זו את זו – מקרוך של הלל הגמרא בזבחים מבררת את שיטת רבי אלעזר, ומזהה את מקורו בהלל הזקן: “מאן שמעת ליה דאמר אין מצות מבטלות זו את זו – הלל היא” (מאגר ספרות הקודש+1). המקור הוא בפסחים, שם מסופר על הלל שהיה “כורכן בבת אחת ואוכלן” – קרבן הפסח, מצה ומרור – על פי הפסוק: “עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ” (במדבר ט, יא) (Sefaria+1). 1. דרשת הלל – הגדרה מחודשת של המצווה יש כאן שתי דרכים להבין את מה שעושה הלל בפסוק:
במילים אחרות: אין מצוות מבטלות זו את זו פירושו – שתי מצוות יכולות להתקיים יחד באותו מעשה, כל עוד מבחינה מהותית אינן סותרות זו את זו. הן לא “מוחקות” זו את הצביון של זו. תוספות בזבחים שואלים בפירוש: אולי הלל פשוט היה נוטל “הרבה מכל אחד ואחד” – כך שלא היה מקום בכלל לטענת ביטול? כלומר, אולי אין מכאן ראיה לעיקרון עקרוני של “אין מצוות מבטלות זו את זו”, אלא ל”טריק כמותי” בלבד? ותוספות דוחים כך, ומניחים שהגמרא כן רואה כאן כלל עקרוני על מצוות, ולא רק תמרון טכני בכמויות (תורתמת חינם+1). מכאן שהדרשה של הלל איננה רק “דרך לצאת מהסתבכות כמותית”, אלא הגדרה עקרונית: מצוות, כשהן ניתנות לקיום משולב, אינן מבטלות זו את זו.
ב. “מי אמר שמדובר בכמות מבטלת?” – מה בעצם הייתה החשש? החשש האפשרי שמא מצוות “יבטלו” זו את זו איננו חשש טכני של “רוב ומיעוט” כמו בתערובת איסורים. אין כאן תחשיב של 60:1, ולא מודדים טעם בקונסטרוקציה של “טעם כעיקר”. החשש הוא מהותי יותר:
עקרון אין מצוות מבטלות זו את זו בא לומר: כל עוד אין סתירה מהותית בין ההגדרות, אין צורך בבלעדיות. מעשה אחד יכול להיות נושא של כמה מצוות בו בזמן. המצוות אינן “מתחרות על הזהות” של המעשה, אלא יושבות עליו בשכבות שונות. לכן אין הכרח לראות כאן דימוי לתערובת שבה כמות גדולה מבטלת את הקטנה. זה לא רוב ומיעוט, אלא שאלה של זהות מעשה מצווה והאם ניתן לשאת עליו כמה ציוויים בו־זמנית.
ג. האם זה בכלל ביטול בסגנון תערובת – ששים, טעם כעיקר וכו’? במפורש – לא. דיני תערובת איסורים עוסקים במציאות חומרית:
בכורך של הלל אין דיון כזה:
יוצא שהמונח “מבטלות” אצל מצוות איננו כלל באותו רובריק של ביטול איסור בתערובת. זה לא ביטול כימי־חומרי, אלא ביטול מבחינת הגדרת־המצווה: האם מעשה אחד יכול לשאת כמה זהויות של מצווה בעת ובעונה אחת.
ד. הקשר בין ביטול מצוות לביטול איסורים בדברי רבי אלעזר כעת אפשר להבין טוב יותר את ההקבלה של רבי אלעזר: “כשם שאין מצות מבטלות זו את זו – כך אין איסורין מבטלין זו את זו” (מאגר ספרות הקודש+1). מה הוא מעביר מעולם המצוות אל עולם האיסורים? פרמטר ראשון: אי־ביטול נורמטיבי – לא “סטטיסטיקה”, אלא זהות בעולם המצוות: העיקרון הוא נורמטיבי – כל מצווה שומרת על זהותה גם אם היא “חולקת את המעשה” עם מצוות אחרות. רבי אלעזר משליך מכאן לעולם האיסורים: גם איסור אינו הופך להיות פחות איסור משום שיש לידו איסור אחר. איסורים שונים אינם “מנטרלים” זה את זה. אין מצב שבו אוכל תערובת של כמה איסורים, וכל אחד “מוחק” את חברו, עד שלא יישאר שום חיוב – כל אחד מהאיסורים עומד על מקומו, כל עוד עדיין יש ממנו שיעור מחייב. מכאן יוצא שבשיטתו, לא אומרים שאיסורים “מבטלים” זה את זה (כמו שריש לקיש אמר) – אלא רק היתר יכול להיות הצד המבַטל, והמושג “ביטול איסור באיסור” זר לו. פרמטר שני: ההבחנה מצווה/איסור מול היתר ההקבלה של רבי אלעזר מציבה חלוקה חדה:
בעולם התערובות הקלאסי, ביטול פירושו: היתר ← חזק דיו כדי לתת לתערובת שם של היתר, ולכן האיסור “נבלע” בתוכה. רבי אלעזר טוען: כשיש רק איסורים בתערובת (או רק מצוות על המעשה) – אין מושג של “ביטול”. כל עוד אין מרכיב של היתר שנותן זהות חדשה לתערובת, האיסורים נשארים על כנם, והמצוות נשארות על כנן. כמו שבכורך של הלל אין “היתר” שבא ועוקר מצווה, אלא מצוות זו בצד זו; כך אין איסור שבא ומעניק לתערובת שם חדש של היתר כלפי איסור אחר. פרמטר שלישי: יחידת־המדידה – מעשה מול חומר במצוות:
באיסורים:
רבי אלעזר משתמש בדפוס החשיבה מן המצוות: כמה ציוויים על אותו מעשה לא מבטלים זה את זה → גם באיסורים: כמה שמות איסור על אותו חומר אינם מבטלים זה את זה; אם יש שיעור מחייב מכל סוג – כל איסור עומד בפני עצמו. פרמטר רביעי: סתירה מהותית לעומת צירוף עקרונית, אפשר לנסח כך:
בכורך של הלל אין סתירה: אכילת מצה, מרור ופסח איננה פעולה אחת שמגדירה את עצמה כניגודיות. לכן, אין מקום לומר שמצווה אחת “הורגת” את השנייה. ברקע, רבי אלעזר משתמש באותו דפוס: איסור א’ ואיסור ב’ אינם בהכרח סותרים, ולכן אין סיבה לומר ששניהם יתבטלו. לכל אחד יש “ישותו” והם יכולים לחול במקביל.
ה. סיכום קצר
ממילא, האמירה של רבי אלעזר חושפת את הפרמטרים המהותיים של “ביטול”: האם יש כאן היתר המשנה את השם, או רק ריבוי של שמות מצווה/איסור; האם מדובר בסתירה מהותית או בצירוף; והאם יחידת הדיון היא המעשה (במצוות) או החומר והשיעור (באיסורים).
|