סוד הקמצנות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
מנחות יא ע"א
אמר ליה אביי לרבא: כיצד קומצין? אמר ליה: כדקמצי אינשי.
מידת הקמצנות היא מידה רעה. זה ברור לחלוטין. ואף על פי כן אנשים מתמודדים איתה בצורה לא פשוטה, ומוצאים את עצמם מקמצים את ידיהם בפני עניינים שונים, אפילו חשובים מאוד, למרות שהם מבינים שזו לא מידה טובה. אז מה ניתן לעשות כנגד זה?
תשובה נפלאה לזה לומד רבי ישראל, ה'דברי ישראל' ממודז'יץ (דברי ישראל, ויקרא ד"ה "והביאה אל בני אהרן הכהנים"), מתוך קטע קצר זה שמופיע בסוגייתנו.
שאלתו הפנימית של אביי לרבא, הוא מסביר, היא בדיוק שאלת הפתיחה שאותה הצגנו: "כיצד קומצין?" כיצד יכול להיות שישנם אנשים קמצנים, שאינם מוכנים להוציא עבור דברים שברור להם שהם חשובים?
תשובתו של רבא לאביי היא "כדקמצי", כאשר תראה אנשים קמצנים, תדע לך שהם "אינשי", והמילה אינשי במסגרת זו מתפרשת בדומה למשמעות המילה "נשני", שמופיעה בפסוק (בראשית מא, נא) "נשני אלקים את כל עמלי" שמשמעותו 'שכחה'.
בנקודה זו אומר רבא לאביי את היסוד.
כאשר אדם שוכח לשם מה הוא נמצא בעולם הזה, מהי התכלית ומה המטרה שבשבילה הוריד הקדוש ברוך הוא את נשמתו לעולם, ועד כמה שהכל כאן ארעי וזמני ומכוון למימוש הייעוד שלשמו אנחנו כאן, הוא מסוגל לקמץ את ידו ולחשוב שמשהו מכל זה אמור להשאר אצלו.
סוד הקמצנות נעוץ בשכחה. סוד ההתגברות על הקמצנות נעוץ בזכרון.
