הנשמה דומה ל"ניילון"

הרב דב קדרון

זבחים צד ע"א

במסגרת הדיון בעניין כיבוס, אחת המחלוקות המעניינות בהלכות שבת נוגעת לניקוי יריעת ניילון או פלסטיק. האם שייך בהן איסור "כיבוס"? בעל שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן לז) מעלה את הסברה שלמרות שאין איסור כיבוס בעור, יש איסור כיבוס בניילון, כי מכיוון שהלכלוך אינו נכנס לתוכו, אלא נמצא מעל פני השטח, יש לומר ש"שרייתו זה הוא כיבוסו", לעומת זאת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בשלחן שלמה סימן שב בהגה"ה אות יט) פסק שמותר לשרות ניילון וגומי במים.

הסיבה שבבגד רגיל יש איסור כיבוס היא משום שהבד, מעצם טבעו, הוא חומר סופג. הכתם אינו נשאר בחוץ אלא חודר אל בין הסיבים, הופך לחלק מהבגד ומשנה אותו. כדי לנקותו, נדרש מאמץ של שפשוף וסחיטה. לעומתו, הניילון הוא חלק, אטום ובלתי חדיר. הלכלוך שעליו הוא חיצוני בלבד.

כידוע החטא נמשל ללכלוך והנשמה היא כמו "ניילון". "נשמה שנתת בי טהורה היא". החטא הוא חיצוני בלבד. ייתכן ששתי גישות אלו, האם ניקוי הניילון דומה לכיבוס או לניגוב, משקפות שני רבדים של תשובה ותיקון, כפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל בספר אורות התשובה (פ"ו אות א1):

יש תשובה שהיא נפשית ופנימית, הטבת הרצון הפנימי של האדם. תשובה כזו דומה לכיבוס. אחרי שאדם משנה את רצונו הפנימי לטובה הוא כאילו עבר תהליך של כיבוס הנפש.

ויש תשובה חיצונית, שתלויה במעשים. אדם מתקן את הרגליו, את מעשיו ומדקדק יותר בהתנהגותו. תשובה זו דומה לניגוב של הניילון, שלא משנה אותו מבחינה מהותית, אלא רק מתקנת בצד החיצוני.