|
לתת את הטעם בעולם / הרב אורי גמסוןחסידות על הדףמנחות כא ע"א
מתוך דברי הגמרא ניתן ללמוד יסוד בהלכות קולינריה, והוא שמלח מעניק טעם בבשר, ודווקא בנקודה זו, שנראית על פניה אזוטרית ולא משמעותית, מוצא רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה'תניא' (מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ג, א, ד"ה "להבין ענין המוציא לח"ם מן הארץ"), מסר עמוק ומשמעותי שיכול לתת טעם לחיי כל אחד מאיתנו.
המלח, הוא מסביר, נושא הפכים. מצד אחד הוא נלקח מן הים, מן המים, והמים מייצגים בתורת הקבלה את החסד, מפני שהם מביאים איתם דברים טובים ויפים. אולם מאידך, בכדי לבודד אותו ממי הים, יש צורך להשתמש בחום, והחום בתורת הקבלה מייצג את הגבורה.
בנקודה זו, מסביר בעל התניא, נמצא סוד גדול. משום שהיכולת להיות מסוגל להסתדר עם שני הפכים, ולייצג את שניהם בחייך, כפי שהמלח מייצג מצד אחד את החסד של המים, ומצד שני את הגבורה של החום, מחייבת להיות מחובר לשורש ולמקור שממנו מגיע כל דבר.
משום שברגע שגורם מסוים מחובר לשורש של כל דבר, הוא מסוגל לראות שהחסד והגבורה יונקים מאותו המקום, ושניהם מגיעים לאותה מטרה. הם מגיעים בכדי לעשות טוב, ולייצג את הרצון האלוקי בעולם. אלא שהחסד סבור שדרכו שלו, היא האופן המוצלח ביותר לעשות זאת, ואילו הגבורה סבורה כי דרכה שלה היא האופן המוצלח, אבל בסופו של דבר, שניהם מכוונים למקום אחד ולמטרה אחת, ואת זה מבין המלח, שהוא התוצר שיוצא כאשר שני הגורמים הללו מתאחדים.
זו הסיבה שיש למלח את הכח המיוחד לתת טעם לכל דבר בעולם, ואפילו לקחת חתיכת בשר ולהפוך אותה למשהו מועיל ואכיל.
משום שהסוד שמאפשר בניה, ושינוי לטובה, הוא המקום שבו ניתן לראות את שורשי הדברים. זה נכון ביחס לאדם, שאם מבקשים לשנות אותו להיות אדם מועיל ובונה, צריכים לזהות את המקום הפנימי שלו, אותו מקום שהוא מבקש להוציא, ולדבר אליו למקום הזה, וזה נכון גם ביחס למשאבים השונים של העולם שמקיפים כל אחד מאיתנו.
משום שאם אנחנו רוצים לשנות את העולם שסביבנו כך שהוא יהיה עולם שניתן יהיה לבנות איתו, ולהועיל דרכו, אנחנו חייבים לזהות מהי נקודת השורש של כל דבר בו, אותה לגלות, וממנה להוכיח שכל דבר הוא נושא בתוכו את הגרעין האלוקי שרק רוצה שיהיה כאן טוב. |