איך מברכים? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

מנחות מג ע"ב

תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך.

יש כאלו שכל ימיהם מודים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא על החסדים הגדולים שהוא עושה איתם יום יום. הם מצליחים לראות את הטוב האלוקי, במקום שבו אחרים מפנים לו עורף. מה סודם של המברכים והמודים הללו?

תשובה נפלאה לשאלה זו, אומר רבי יוסף גרינוואלד, ה'ויחי יוסף' מפאפא (ויחי יוסף, עקב ד"ה "ה) ועתה ישראל"), על בסיס ההקבלה שעושה רבי מאיר בין המילה "מה" ובין המילה "מאה".

היסוד, מסביר הויחי יוסף, נמצא אצל רבי חיים מטשרנוביץ (סידורו של שבת, ב, דרוש ג, פרק ג מאמר ה) שמסביר כי הצדיקים נמצאים כל ימיהם במהלך של תשובה, משום שבכל יום הם שואלים את עצמם, כיצד אני מתקדם היום על פני מה שהיה אתמול. כך יוצא שכלפי עבודת השם שלהם ביום המחר, יום האתמול נראה חיוור, והם חשים שהם צריכים לעשות תשובה ולכפר על מה שהיה אתמול.

על אותה הדרך, אומר הויחי יוסף, אומרת הגמרא כאן שה'מה' מוביל למאה ברכות. משום ש'מה' היא מילה שמסמלת תחושה של דבר מועט 'דבר מה', כפי שזה בולט בפסוק שאומר (שמות טז, ז) "ונחנו מה".

כאשר אדם מרגיש שהוא מועט כל כך, התוצאה הישירה מכך היא שהוא מרגיש שהוא לא ראוי לכל החסד הגדול שהקדוש ברוך הוא עושה איתו בכל רגע, כך שהוא רק מחפש כיצד יוכל להודות לשבח ולברך על כל הטובה שהוא מוקף בה.

כך יוצא, שהדרך לתחושת הכרת הטוב הגדולה שמובילה למאה הברכות, מתחילה ב'מה'.