נגיעה אחת יכולה להשפיע

הרב דב קדרון

זבחים צז ע"ב

הגמרא עוסקת בפסוק בפרשת צו (ויקרא ו,כ): "כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּש". ברגע שבשר כשר (או חולין) "בלע" טעם מבשר קודש – הוא מקבל את המעמד שלו. הלשון בגמרא היא: "יקדש להיות כמוה", כלומר: אם החתיכה נגעה בחטאת פסולה – היא נפסלת. אם היא נגעה בחטאת כשרה שמותרת לאכילה רק ליום ולילה – החתיכה הנוגעת מתחייבת באותן חומרות בדיוק, כמו שמדגיש רש"י (ד"ה כחמור שבה): שבחתיכה הנוגעת יש כעת שני מינים, והיא נידונת כחמור שבשניהם.

מכאן עולה יסוד מוסרי עצום על טבע האדם והסביבה שמשפיעה עליו:  

כמו שבשר קודשים "מדביק" את מה שנוגע בו בקדושתו או בפסולו, כך האדם סופג את מהותם של האנשים והסביבה שבהם הוא "נוגע". אדם יכול להיות "חתיכת היתר" גמורה, אבל נגיעה אחת ב"איסור" או במשהו פסול – הופכת אותו להיות "כמוה". הטעם שנבלע בו הופך להיות חלק מהמהות שלו.

הגמרא אומרת: "יקדש להיות כמוה". ברגע שהתחברת למשהו נשגב – התקדשת. אבל אם התחברת למשהו מוגבל או פסול – אימצת את המגבלות שלו. כך אמר שלמה המלך ע"ה (משלי יג,כ): "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ". המלבי"ם דקדק בלשון הפסוק, שאמר "הולך את חכמים", ו"רועה כסילים" ללא המילה "את", כי עם החכמים אדם לא יכול להיות מיד ריע אלא צריך קודם ללכת אחריהם, אבל עם הכסילים כל אחד יכול בקלות להיות ריע תיכף, כי את החכמה קשה ללמוד, ולא כן הכסילות.