|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות – גפן היין
|
 |
 |
|
| תמונה 1. חתך רוחב בגזע | תמונה 2. חתך רוחב בגבעול דו-פסיגי צילם: חגי רענן |
תאי הקמביום המתחלקים, מתמיינים ומייצרים כלפי פנים הגזע תאי עצה המהווים את העצה השניונית. רובו של הגזע עשוי עצה שניונית והיא למעשה העץ המשמש את האדם בחיי היום יום. תאי הקמביום הפונים כלפי חוץ מתמיינים לתאי שיפה שניונית. תאי העצה המצטברים בחלק הפנימי של הגזע גורמים במשך הזמן לדחיקת הקמביום והשיפה כלפי חוץ ומגדילים את קוטר הגזע. באזורים בהם מתקיים חילוף עונות ניתן להבחין בחתך הרוחב של הגזע בטבעות גידול. בארץ ישראל מיוצג החורף הגשום והנוח להתפתחות תאי הקמביום בטבעת בהירה ועבה ואילו הקיץ השחון בטבעת כהה ודקה העשויה מתאים קטנים וצפופים (תמונות 3-4).
השכבה החיצונית ביותר של הגזע היא האפידרמיס. בדרך כלל האפידרמיס נסדק עקב התרחבות הגזע ומתקלף מעצמו. בין האפידרמיס והשיפה מצויה רקמה נוספת, הפרידרם, אשר מתפתחת בדרך כלל במשך השנה הראשונה לחיי העץ. קליפת הגזע מוגדרת ככלל הרקמות המצויות בצד החיצוני של הקמביום. הקליפה כוללת, אם כן, את האפידרמיס, את הפרידרם ואת השיפה.
מבנה הגבעול והגזע שתיארתי אופייני לעצים במחלקת הדו-פסיגיים ושונה לחלוטין ממבנה הגבעול בחד-פסיגיים בהם צרורות הצינורות מפוזרים בכל שטח החתך ולא מסודרים כטבעת בהיקף הגבעול כפי שהדבר קיים בדו-פסיגיים. מסיבה זו כמעט אין בחד-פסיגיים עצים אלא רק צמחים עשבוניים (דגניים, שושניים, אירוסיים וכו'). הדקליים הם אחת מהדוגמאות הבודדות לעצים חד-פסיגיים. הם משלימים את שלב התעבות הגזע לפני שהם מתארכים ומנקודה זו קוטרם כמעט לא גדל יותר והם נשארים בעלי גזע דק יחסית(4). מסיבה זו אין לדקל טבעות גידול (תמונה 5). לאחר שהגזע הגיע לרוחבו המקסימלי לא נוצרים יותר צרורות צינורות ועליהן לשרוד עד סוף חייו של הדקל. המבנה האנטומי של הדקל אינו מאפשר תיקון של פגיעות בגזע ואינו מאפשר לבצע הרכבות. היעדר הקמביום בהיקף הגזע אחראי גם לכך שאין לדקל ענפים צדדיים צדדיים והתפתחותו היחידה לאורך זמן היא כלפי מעלה בעזרת הניצן הקודקודי. המבנה האופייני של הדקלים שעליהם מרוכזים אך ורק בצמרת נובע מכך שכמעט אין תאים עובריים מתחלקים לאורך הגזע.
תמונה 3. טבעות הגידול בעץ דו-פסיגי
 |
 |
|
| תמונה 4. חתך רוחב בגזע אורן ממחלקת הדו-פסיגיים | תמונה 5. חתך רוחב בגזע תמר צילם: Tangopaso |
הרכבה
הרכבת עצים היא פעולה שבה מחברים בין עץ הנושא פירות בעלי תכונות רצויות ("רוכב") עם עץ שמותאם לסוג הקרקע והאקלים הקיימים באזור הנטיעה ("כנה"). כתוצאה מההרכבה מתקבל צירוף אופטימלי של תכונות אשר לא ניתן לקבלן בעץ הבודד. בעזרת הרכבה ניתן לקבל עצים חיוניים יותר, עמידים למחלות ומאריכי חיים. בדרך כלל ההרכבות מתבצעות בין זנים שונים של אותו המין או בין מינים קרובים. הרכבות בין מינים רחוקים אינן אפשריות בדרך כלל לא רק בגלל האיסור שבהן אלא גם בגלל הבדלים גדולים באופן התפתחות הקמביום. רש"י מציין כדוגמה להרכבות מותרות: "... וישראל מותר להרכיב משני אילנות, שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין, דהוו ממין אחד זה בזה". בתהליך ההרכבה המטרה היא לאחות את הרוכב והכנה ואת דבר זה ניתן לעשות רק על ידי הצמדה של תאים עובריים, כלומר, להביא את הקמביום של הרוכב במגע הדוק עם הקמביום של הכנה. קיימות שיטות שונות לביצע הרכבות ובתמונה מתוארת אחת מהן כפי שהתבצעה בגפן על ידי עקיבא יעיר המופקד על מטעי הקבוץ ראש צורים.
על מנת להבטיח את הצלחת ההרכבה לא די לחבר בין רקמת הקמביום של הרוכב והכנה אלא יש להבטיח שהרוכב יהיה ב"תרדמה" עד לאיחוי משום שעד האיחוי אין הוא יכול לקלוט מים מהכנה ועלול להתייבש. מסיבה זו מקובל, בהרכבות של עצים נשירים, לעכב את התעוררות ענפי הרוכב על ידי איחסונם בקירור ולבצע את ההרכבה רק לאחר שהכנה מתחילה להתעורר. הקמביום הפעיל של הכנה מאחה את הרוכב שבשלב זה עדיין לא פעיל ואינו זקוק למים ומינרלים. על מנת למנוע את התייבשותו של הרוכב מצפים את ראשו הקטום בחומר איטום (הצבע האדום בתמונה ד) המכיל גם תרכובות המונעות התפתחות חיידקים ופטריות מזיקים ולאחר מכן חובשים אותו בעזרת סרט הדבקה.
מפירוש רש"י לא ברור לגמרי לאיזה טיפוס הרכבה כוונתו אך ייתכן והוא מתאר הרכבה הנקראת "הרכבת צד יתדית". שיטה זו מתאימה לכנות עבות. קטע הענף של הרוכב, ננעץ כמו יתד אל חתך עומק אלכסוני (בזווית של 20-30 מעלות) שנעשה בכנה שאין הכרח לקטום אותה בניגוד להרכבת הגפן שבתמונות. ייתכן והפעולה "נוטל מן הרך שבענפי האילן" היא נטילת ענפים רכים יחסית הקלים יותר לעיצוב בצורת יתד. לחילופין אולי מדובר ב"הרכבת ראש" אלא שלא הוזכרה בדבריו קטימת הגזע מעל ההרכבה. נקודה מעניינת העולה מפירוש רש"י נוגעת לסוגיית "אתרוג מורכב". הפוסקים והחוקרים התחבטו בשאלה האם פרי מעץ אתרוג מורכב שונה מפרי שאיננו מורכב. בספרי הלכה רבים ניתן למצוא רשימת סימנים לזיהוי פרי מורכב (בסוגיה זו דנתי בהרחבה במאמר 'כשרות אתרוגים מורכבים – היבטים הלכתיים וביולוגיים'(5)). מדברי רש"י ניתן להסיק שפרי עץ מורכב דומה לרוכב ואינו מושפע מהכנה: "שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן, ותוחב לתוכו, ועושה ענף בתוך הנקב, ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו וכו'".
תמונה 6. הכנת הרוכב
תמונה 7. ג. הכנת הכנה ד. נעיצת הרוכבים בכנה
(1) דבריו בסוגייתנו מהווים תמונת ראי לדברי המשנה (שם): "וכן בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור". מפרש שם הרמב"ם:
"וכן בריכה שנפסקה, מוסב על מה שאמר בתחלת ההלכה מונה משעה שנפסקה. וכבר ביארנו שהפירות שבבריכה אינן חייבין בערלה כל זמן שעיקר הענף מחובר באילן הראשון כלומר בזקנה, ואם היו בו פירות ונכרתו קצות הענפים מן הזקנה הרי זו חייבת בדין הערלה מכאן ולהבא כמו שאמר מונה משעה שנפסקה, ומותר לאכול אותם הפירות מיד מפני שגדלו בהתר, ואם הניח אותן הפירות עד שהוסיפו אחר שנפסקה אחד ממאתים שהוא שעור איסור הערלה כמו שיתבאר, הרי נאסרו אותן הפירות ונעשו ערלה. וכבר ביארנו בפרק חמישי דכלאים היאך משערין תוספת זו".
רבי יוחנן דיבר על רוכב שפירותיו גדלו באיסור ולאחר הרכבה ב"זקנה" נוסף חלק מותר ואילו המשנה מדברת על רוכב שפירותיו גדלו בהיתר ורק התוספת נאסרה.
(2) אמנם המשנה עוסקת בגפנים אך מנגנון זה עשוי להתקיים גם בעצי פרי אחרים. המשנה דנה בגפנים משום שיש להן זמורות ארוכות ונוחות להברכה.אמנם המשנה עוסקת בגפנים אך מנגנון זה עשוי להתקיים גם בעצי פרי אחרים. המשנה דנה בגפנים משום שיש להן זמורות ארוכות ונוחות להברכה.
(3) פירוש: עוד שנינו במשנה בין הדברים הנאמרים ליוצאים למלחמה: "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם" כו' (דברים כ, ו) ... ומזה שלא נכתב "לֹא חִילֵּל", ונכתב "וְלֹא חִלְּלוֹ" (דברים כ, ו) למדנו: דווקא זה שנטע כרם, פְּרָט לְמַבְרִיךְ וּלְמַרְכִּיב שהם אינם חוזרים. ומקשים: וְהָא אֲנַן תְּנַן [והרי אנו שנינו במשנה]: אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב כולם חוזרים! אָמַר ר' זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה]; כָּאן בְּהַרְכָּבַת אִיסּוּר אינו חוזר, כָּאן בְּהַרְכָּבַת הֶיתֵּר חוזר. ושואלים: הַאי [זו] הַרְכָּבַת הֶיתֵּר שחוזר בגללה הֵיכִי דָּמֵי [כיצד היא בדיוק]? אִילֵימָא [אם תאמר] שמרכיב יַלְדָּה בְּיַלְדָּה (נטיעה צעירה בנטיעה צעירה) אחרת תֵּיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵי מֶיהֲדַר [תצא, תילמד לו שהוא צריך לחזור] מִשּׁוּם יַלְדָּה רִאשׁוֹנָה שעדיין לא נתחללה ולא משום הענף שהרכיב עליה! אֶלָּא כשהרכיב יַלְדָּה בִּזְקֵינָה וכו'.
(4) בניגוד לרוב החד-פסיגיים גם היקף גזע הדקל עשוי לגדול בעזרת תוספת של תאי פרנכימה (תאי ליבת הגבעול) ותוספת של צרורות צינורות. גידול ראשוני זה מתאפשר הודות לאיזור של תאי נבט מתחלקים הנקרא "ניצן ההתעבות הראשוני" והוא מקיף את הניצן הקודקודי בקצה הגבעול. בחד-פסיגיים עציים איזור זה מתפשט מטה להיקף הגבעול ושם הוא נקרא "ניצן ההתעבות השניוני". ניצנים אלו אחראים להוספת צרורות הצינורות החדשים תוך כדי הגידול בקוטר הגבעול. צרורות הצינורות המפוזרים בחתך הרוחב בגזע הדקל מעניקים לו מראה נקבובי מאד הניכר אפילו בעצים מאובנים.
(5) בספר "בחג הסוכות" קובץ מאמרים על סוכות. תשע"א. הוצאת תבונות – מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון. מיותר לציין שאין בהערה זו כדי לרמוז מה דעת רש"י בסוגית "אתרוג המורכב" שהרי היא התעוררה רק במאה ה – 16. המעיין במאמר ימצא שיש בדברי רש"י אישוש לתיזה המוצגת בו.
הב"ח והסמ"ע חלקו לגבי האופן בו ניתן להבין את רש"י:
שו"ת ב"ח (ישנות) סימן קלה: "... ואשר כתב כ"ת ראייה פרש"י דפ' משוח מלחמה דכתב כשמרכיבין אזי נושא פירות מאותו מין שניטל ממנו. וא"כ מין אתרוג הוא כמין הענף של האתרוג הנרכב שגדלי' בו הגר"צי לא שייך זה בנדון דידן דהמראה והטעם והריח מכחיש זה דלא מין אתרוג הוא דאין לו מראה אתרוג מצד עצמו. וגם בעוקץ שקורין שטי"ל נשתנה גידולו כאשר קבלתי שהן נבדקי' ונכרים בו שכל הגר"צי הן דקין וירוקין וגם גדולים הוא בשוה כמעט לעולם מש"כ /משא"כ/ של אתרוג. וגם שהגרעיני' של הגר"צי אינם מגודלים מעין הגרעונין /הגרעינין/ של אתרוג וגם הטעם באכילתן אינו שוה אלא טעמו כמעט כמין פרי אשר נרכב בו וגם הריח אין בו כמו בשל אתרוג וגם לדעתי אינו בכלל התוארי' שאמרו עליו פרי עץ הדר לכל מר כדאי' ליה כנ"ל והא דפירש"י דנושא ממין אותו ענף שהורכב. צ"ל אחד מתרתי חדא די"ל ממין קאמר דהיינו מקצתיו ולא כולו והשני דמה דאמר שהגר"צי שמביאין בארצות הללו שהרכיבו ענף של אתרוג בשל רימון או לימונ"ש יכול להיות איפכא שהרכיב של רימ"ן או לימ"ן באילן של אתרוג ונתתי לבי עתה מחדש לשאל הזקינים ואשר היו מנהיגי' בקהילות גדולת ועסקו באתרוגי' ואמרו שמעולם שמעו לפוסלם ועוד דהרי איתא שם בפ' משוח מלחמה על ילד' שהורכב בזקינה שפטור מן הערלה שילדה הנרכב אזלא בתר הזקינה שכבר עמד הזקינה בקרקע יותר מג' שנים ואשר כתב כ"ת דשאני התם דכתיב ונטעתם דאזלינן בתר נטיעה אין זה מוכרח דאם כן לא הוי לי' לסתום אלא לפרש וכ"ש שאין לברך עליהן במקום שאפשר להדר ולהשתדל כשרים ודי להתיר לסמוך עליהן במקום שא"א ולא חיישינן דאתי למיסרך אף במקום דיהיה כשירים כנ"ל ואף בזה יש לפקפק אם יטלנו בידו כדי שלא ישתכח תורת אתרוג ולא יברך עליהן או לדמותן לשאר פסולי' דמברכין על קצתן בשעת הדחק הקטן פלק".
וענה לו הב"ח על נקודה זו (שו"ת ב"ח (ישנות) סימן קל"ו):
"והראי' מפ' משוח מלחמה במה שפירש רש"י דחה אותו מ"כ בלא כלום והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן הייחור הנרכב לבדו וכן בכל פירות ועינינו רואות התפוחים המורכבים הייחור שלו באילן של ערבה ונושא הייחור מין של תפוחים ממש ואף על פי שנשתנו ריחו וטעמו קצת מה בכך סוף סוף הוא מין של תפוח וה"נ לגבי אתרוג אף על גב דאינו דומה לאתרוג ממש מכל צד מ"מ כיון דהוא מינו יוצאים בו וידעתי גם אני שהמדקדקי' מחזיקים אותו בפסול בשיש כשר אחר לפנינו אולי הוא מפני הספק שמסתפק בו. והנני מבטל דעתי נגד מכ"ת כפי מה שהכריע שאין ראוי לכתחילה לברך עליו כשיש אחר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהן וכן נהגו בכל מקום לפי מה ששמעתי הנראה לפי עניות דעתי כתבתי הקטן יואל".
לעיון נוסף:
מצגת המתארת הרכבה בהדרים בתוספת הערות הלכתיות
צילום ועריכה - חנוך פלסר משדה אליהו. לצפייה או הורדה לחץ כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.