מה משמעות הזריקה וההקטרה?

הרב דב קדרון

זבחים קד ע"א

זריקת הדם והקטרת האיברים הן שני המעשים העיקריים של הקרבת העולה. בגמרא נאמר שכדרך שהדם נזרק אל המזבח מרחוק, כן נזרקים האיברים אל אש המזבח; ואוויר היה בין הכבש למזבח כדי להדגיש את החשיבות של זריקה זו אל האש.

רש"ר הירש זצ"ל (ויקרא א,ט) מסביר את המשמעות של הפעולות: זריקת הדם וזריקת הבשר מורות על החלטה לעלות ולהתקדם; שתיהן דורשות את פעילות הרצון המוסרי. הדם הוא הנפש - האישיות הפנימית הפרטית; ואילו הבשר הוא האיברים - מכלול כל הפעולות, שרצון האישיות מתבטא בהן; זריקת הדם דורשת מהנפש לשעבד את הרצון לייעודו: כל הרצון הפנימי יכוון לשאיפת העלייה אל פיסגת המוסר. ואילו זריקת האיברים דורשת להוציא את הרצון מן הכוח אל הפועל: כל הפעולות העומדות לרשות הנפש ישתעבדו למטרה להיות "לחם אשה לה'": לפרנס את הקודש עלי אדמות תוך כדי עשיית רצון ה'. לכן שתיהן תלויות זו בזו, שהרי כך אמרו: "אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם". זריקת איברים ללא זריקת דם היא כשרות חיצונית ללא קדושה פנימית; ואילו זריקת דם ללא זריקת איברים היא קדושה פנימית המסתפקת בפנימיות זו; אך אין היא ניכרת בחיים, ואין בה כדי עיצוב המעשים. קירבת ה' תימצא רק תוך התאמת החיים הפנימיים והחיצוניים. כשרות חיצונית ללא התמסרות פנימית או כוונה פנימית ללא שעבוד החיים לתורה - לא זו הדרך המובילה אל ה'. רק שמירת מצוות הנובעת מעומק הלב, וכוונת הלב המתבטאת בשמירת מצוות - רק זו הדרך המובילה אל על והנלמדת במקדש התורה. לכן, לדעת הריטב"א, אותו כהן צריך לעשות את שתי הפעולות: זריקת הדם והקטרת האיברים.