"רק הבמות לא סרו", מדוע?

הרב דב קדרון

זבחים קח ע"ב

היו תקופות קצרות בעבר, שבהן היה מותר להקריב קורבנות בבמות פרטיות בכל מקום, אבל מאז שנבנה בית המקדש הראשון נאסר הדבר לעולם.

החתם סופר (שו"ת חלק א סימן לב) כתב שצריך עיון גדול על מלכי יהודה החסידים, אשר נאמר בדורם: "רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות", והיה נוהג מנהג זה עד שבא חזקיה מלך יהודה, והוא הסיר את כל הבמות כדי להציל את העם מחיוב כרת של הקרבת קדשים מחוץ לבית המקדש, וקשה, מדוע לא עשו כן המלכים הצדיקים שהיו לפניו.

הוא מוסיף שעל נחש הנחושת שהיו העם עובדים לו וחזקיהו כיתת אותו, אמרו חז"ל (חולין ו,ב) שמקום הניחו לו להתגדר בו, והראשונים פירשו את הטעם של מלכי יהודה שלא כיתתו אותו, משום שלא רצו לשלוח יד במעשי ידיו של משה רבנו ע"ה, אבל על הבמות קשה, מדוע לא הסירו אותם.

תשובתו של החתם סופר היא כי מצד הדין היה אסור לנתוץ את הבמות שנבנו לשם ה' בשעת היתר הבמות, וכיוון שעמדו על עמדם לא עצרו כוח המלכים להשבית את העם מלהקריב בתוכם קדשים בחוץ. כאשר בא חזקיה מלך יהודה הוא שינה את הגישה, וסבר שכדי לגדור את העם מלעבור עבירה צריך להסיר גם את הבמות שנבנו לשם שמים, כמו שסבר לגבי נחש הנחושת.

הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר במדבר כג,א) אמר שייתכן שגם מזבחות שנבנו על ידי גוי, כמו מה שבנה בלק על פי הוראת בלעם, היה אסור לנותצם, כיון שבנאם להקריב עליהם קורבנות לשם ה'.