עוגה שאין בה כזית מהקמח

הרב דב קדרון

זבחים קט ע"א

המגן אברהם (סימן רי ס"ק א) מבין מדברי תוספות (ד"ה עולה) שלמרות שלעניין ברכה אחרונה השיעור של פת אינו כמו השיעור של יין, שהרי על פת יש חיוב לברך לאחר אכילת כזית, ואילו על יין החיוב הוא לאחר שתיית רביעית, אבל אם אדם שרה את פיתו ביין, אז כיוון שהיין בא לתת טעם בפת – הם מצטרפים ואז דינו של היין כאוכל, ואם ביין יחד עם הפת יש כזית – חייב לברך ברכה אחרונה.

המשנה ברורה (סימן רח ס"ק מח) דן בעניין מיני מזונות שאין בהם כזית מהקמח בפני עצמו אלא רק בצירוף חומרים אחרים, כמו עוגת לעקך, וכותב  שנוהגין העולם לברך עליו לבסוף על המחיה כשיש בו כזית, אף שבמין דגן לבדו שנמצא בו אין בו שיעור כזית, ואולי טעמם מפני שהתבלין שיש בעוגה בא להכשיר את האוכל ולכן מצטרף עם האוכל עצמו לשיעור כזית, בדומה למה שכתב המ"א.

אולם פוסקים אחרים חולקים על כך, וסבורים שחומרים אחרים מלבד הקמח לא מצטרפים להשלים לכזית לעניין ברכה אחרונה על מיני מזונות, וגם המשנה ברורה עצמו (שם) כותב ש"אם עירב חמשה מיני דגן עם דבש ותבלין או שאר מינים גם כן בעינן שיהא מהחמשה מיני דגן כזית בכדי אכילת פרס, ואי לאו הכי אינו מברך ברכה אחרונה, אלא בורא נפשות רבות". כלומר: בנושא זה יש מחלוקת האם לברך ברכת על המחיה כאשר אין בעוגה כזית מהקמח בלבד.

מסופר על מרן הרב קוק זצ"ל שישב פעם במסיבה עם עוד תלמידי חכמים, ואחד מהצעירים שבהם דיבר והתייחס לנושא שבו דנו גדולי הרבנים והתיימר להיות כמותם. הרב קוק רצה להעמידו על מקומו, והעיר לו: האם שמת לב שכמות העוגות שאכלת הכניסה אותך לספק אם לברך את ברכת על המחיה?