איך יוסף לא הסתכל?

הרב דב קדרון

זבחים קיח ע"ב

בירושלים מותר לאכול מעשר שני וקדשים קלים רק בתוך החומה, אבל כאשר המשכן היה בשילה היה מותר לאכול אותם בכל מקום שממנו ניתן לראות את שילה. רבי אבהו הסביר זאת על פי הפסוק (בראשית מט,כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", וכיוון ששילה הייתה בחלקו של יוסף: "עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל כמלא עיניה". כלומר בשכר שלא הזין את עיניו באשת פוטיפר, ושלא הסתכל על בנות מצרים – זכה להרחבת מקום האכילה לכל מקום שניתן לראותו משילה.

ר' שלום שבדרון זצ"ל (מובא בספר לקח טוב על בראשית א' ע' שי"ז) הוסיף לבאר את כוונת הגמרא: "עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו", על פי דבריו הידועים של ה"אבן עזרא" שתמה כיצד יכולה התורה לצוות על האדם "לא תחמוד", והרי זהו דבר שמקורו במחשבת האדם, ואין לאדם שליטה עליו? וביאר ה"אבן עזרא" שכשם שכפרי לא יעלה על דעתו לישא בת מלך, מכיוון שיודע בבירור שדבר זה לא שייך לאדם כמוהו, כך דורשת התורה מן האדם בעניין "לא תחמוד". על האדם להביא את עצמו למצב שרכושו של השני לא יהיה קיים בתחום השגתו כלל, מעבר לבחירה שלו, וממילא לא יבוא לידי חמדה.

דרגה נפלאה זו מציינים חז"ל ביוסף, לעינו לא הייתה כלל שייכות למה שאינו שלו, ולכן - "לא רצתה לזון וליהנות". כלל זה הינו יסוד להימנעות מכל חמדה ותאווה. אם עולם החטא מוגדר אצל האדם כעולם שאינו שלו - מסתלקות ממנו התאווה והשייכות לדבר עבירה.