האם בנוב וגבעון היה מבנה?

הרב דב קדרון

זבחים קכ ע"א

אחת התקופות שבהן הבמות היו מותרות הייתה במשך 57 השנים שבהן הבמה הגדולה, מזבח הציבור, היה בנוב וגבעון. כאשר דוד המלך ע"ה רצה לבנות בית מקדש, ואמר לנתן הנביא (שמואל ב ז,ב): "רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה", ענה לו הקב"ה (שם פסוק ו): "כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן". המלבי"ם מסביר שעד עכשיו לא היה לשכינה מקום קבוע, כי במדבר היה אהל, ובשילה ובנוב וגבעון היה משכן. משמע שלהבנתו בנוב וגבעון החלק התחתון היה בנוי מאבנים ורק הגג היה עשוי מיריעות המשכן, כמו שהיה בשילה (כך גם סבר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, מובא בקובץ תשובות הרב אלישיב חלק ו סימן קסג).

 לעומת זאת, בעל ערוך השולחן (העתיד הלכות בית המקדש סימן א סעיף טז) סבר שרק בשילה היה בניין בחלק התחתון, אבל בנוב וגבעון, שהיו רק במשך תקופה קצרה, סילקו את הבניין ונשאר אך המשכן שבמדבר.

מדוד המלך ע"ה, שיזם את בניית בית המקדש, למד הרב ד"ר יהודה אלטשולר שליט"א (מובא בכתב העת שמעתין 132, תשנ"ח, 65 – 57), שהודיה לה' וכל מה שעשוי לשבחו בהוקרת תודה, צריכים לנבוע מתוך הכרה ויוזמה עצמית, ולא לבוא כתגובה לדרישה חיצונית. לא כמו הבל שעליו נאמר (בראשית ד,ד): "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא וגו'", כלומר שהבאת הקורבן שלו לא הייתה יוזמה עצמית אלא בעקבות מה שעשה קין. מטעם זה, הוא מבאר, אין ציווי מפורש בתורה להביא קורבן תודה, כי הודאה צריכה לבוא מהתעוררות פנימית ולא מציווי חיצוני.