סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

גרדומי תכלת כשרין, וגרדומי אזוב כשרין – אזוב מצוי

 

"אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לגרדומין, דאי איגרדם תכלת וקאי לבן, ואי איגרדם לבן וקאי תכלת לית לן בה, דאמרי בני ר' חייא: גרדומי תכלת כשרין, וגרדומי אזוב כשרין. וכמה שיעור גרדומין? אמר בר המדורי אמר שמואל: כדי לענבן. איבעיא להו: כדי לענבן, לענבן כולהו בהדדי, או דלמא כל חד וחד לחודיה? תיקו" (מנחות, לח ע"ב).

פירוש: אלא אמר רבא: לא נצרכא משנתנו ששנינו בה שהתכלת אינה מעכבת את הלבן ולהיפך, אלא לענין גרדומין (גדמים), שנחתכו חוטי הציצית לאחר שהטילם בבגד, דאי איגרדם [שאם נגדם] התכלת וקאי [וקיים] הלבן, ואי איגרדם [וכן אם נגדם] הלבן וקאי [וקיים] התכלת — לית לן [אין לנו] בה, כפי דאמרי [שאומרים] בני ר' חייא: גרדומי תכלת כשרין, שגם אם נחתכו חוטי הציצית (שכולה קרויה "תכלת" בלשון חכמים) כשרה, וכן גרדומי אזוב שמשתמשים בו להזאה של מי פרה אדומה כשרין. ושואלים: וכמה שיעור יישאר בגרדומין ותהיה הציצית כשרה? אמר בר המדורי אמר שמואל: שיהיו ארוכים כדי לענבן, לעשות בהם עניבה. איבעיא להו [נשאלה להם] לחכמים: האם כדי לענבן, פירושו לענבן כולהו בהדדי [את כולם יחד], או דלמא כל חד וחד לחודיה [שמא כל אחד ואחד לחוד, לעצמו], שהוא שיעור קטן יותר? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: אזוב מצוי    שם באנגלית:    Wild Marjoram, Bible Hyssop   

שם מדעי:  Majorana syriaca     שמות בשפות אחרות: ערבית - זעתר


נושא מרכזי: מהם גרדומי אזוב?

 

לזיהוי האזוב ראו במאמר "שדרה דופן סוכה והאזוב" (נידה, כו ע"א). לקריאה הקש/י כאן.

 

כפתיחה למאמר זה מומלץ לקרוא את המבוא הכללי המתאר את המשותף לשלישית המינים סיאה, אזוב וקורנית. לקריאה לחץ כאן.

 


מונח המופיע במשנה בפרה (פי"א מ"ט) הוא "גרדומי אזוב". נאמר שם: "מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולין, רבי יהודה אומר של שלשה שלשה ... רבי יוסי אומר מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא". "גרדומים" הם שאריות של פתילים, רצועות, גבעולים וכד' לאחר שחלק מהם נקרע או נשבר. מצאנו בגמרא (מנחות, לה ע"ב): "אמר רב פפא: גרדומי רצועות כשירות. ולאו מילתא היא, מדאמרי בני רבי חייא: גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשירין וכו'"(1). מפרש רש"י: "גרדומי רצועות - מה שתולה מן הרצועות לאחר שנתקשרו בראש אם נפסק מאותן שירים ונשתיירו גרדומין כשירין גרדומין היינו שירים". כך גם בבכורות (מד ע"א): "... והתנן: שנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין! לא קשיא, הא דאשתיור גרדומי, הא דלא אישתיור גרדומי". באופן דומה "גרדומי אזוב" הם שאריות הגבעולים שהתקצרו כתוצאה משימוש ממושך. מפרש הרמב"ם: "גרדומיו שאריות הגבעולין אם נשרו העלין וכלה אותן הזמן ואפילו לא נשתייר מהן אלא שעור מועט מכל גבעול. והלכה כר' יוסי. רע"ב (שם) מפרש: "וגרדומיו כל שהוא - גרדומי הגבעול כל שהוא. ושייריו וגרדומיו תרי מילי נינהו, דשייריו הוי שיירי השלשה קלחין, דהיינו שני קלחין, וגרדומיו הוא הגבעול עצמו דאגרדם ונשבר ונשתייר ממנו כל שהוא". תוי"ט מרחיב בתאור סיבת השחיקה: "וגרדומיו - פי' הר"ב הוא הגבעול עצמו דאגרדום כו' וז"ל רש"י גרדומים כשמזין בו פעמים הרבה מתוך שגבעוליו רכים משתברין. וכל שהוא המשתייר באגודה כשר. ובלבד שישתייר מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם אגודתו קיימת ע"כ. ולאו שצריך שיהיו ג'. שכששיריו שנים אין כאן ג'. אבל גם לשנים קורא אגודה בדיעבד. כדאיתא התם בגמרא".

תפארת ישראל (שם): "וגרדומים. דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח, וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות". במסכת כלים (פי"א מ"ט) הוא מרחיב ומתייחס לדוגמאות נוספות:  

"... דהרי בכל מקום שמצינו מלת שיר ושיריים בש"ס. משמעותו שנתבלה הדבר ע"י תשמישו ולא נשתייר רק זה המקצת. כגון שיורי תנור (לעיל רפ"ה) ושירי מטלנית (שבת קכ"ה א') ושיורי אגודת אזוב (ספי"א דפרה) ושיורי גרדומי ציצית (מנחות ל"ט א') וכ"כ שיירי הדם היה שופך (זבחים רפ"ה) דבכולן משמעות המלה שנאבד ונתבלה קצת מהדבר ולא נשאר רק מה שלפנינו. וגם מ"ש (פרה פ"ג מי"א) כרכן בשיירי הלשון. ר"ל שהצמר שהונח סמוך לשאר הג' מינין. נתבטל ממנו שם לשון".

י. פליקס הסביר שלאחר שנשרו הפירות ונותרים רק הגבעולים הם נקראים "גרדומי אזוב" והם כשרים: "גרדומי אזוב כשרין וכו'" (שם, מ"ב). ז. ספראי כתב במשנת א"י (שם): "כאשר מזים באזוב נושרים לעתים עלי התפרחת". הסברם אינו עולה בקנה אחד עם פירושי הראשונים המגדירים "גרדומים" כשאריות גבעולים ואילו  כאשר נושרים העלים או הפירות הגבעולים נשארים שלמים. מהמפרשים ניתן להבין שהגרדומים הם תוצאה של השימוש באזוב לצורך הזאה הגורם לשבירה או התפרקות הגבעולים.
 

כמה מהאחרונים דנו בשאלה מדוע לא ניתן להשליך ממצוות האזוב שבו כשרות להזאה גם שאריות האגודה למצוות כמו לולב ושופר. מדוע לא ניתן להתייחס ללולב ושופר ששיעורם חסר כגרדומים? לשאלה זו ניתנו תשובות שונות מתוכן בחרתי את תשובתו של הרב י. ד. גלדשטיין בספרו "אהל יששכר"  (סי' קל). לדעתו המושג "גרדומי מצוה" קשור למצבים בהם החפץ שצורתו השתנתה עדיין עשוי למלא את תפקידו הראשוני. אגודת אזוב יכולה לשמש להזאה גם אם הקלחים התקצרו וכמו כן גם גרדומי תכלת עדיין ראויים לתפקידם הראשון כל זמן שנותר פתיל כל שהוא. לעומת זאת לולב ושופר אינם ניתנים לשימוש אם חסרו מגודלם המקורי. גודל הלולב הוא 4 טפחים כדי לנענע בו ובשופר טפח כדי שבעת אחיזתו ניתן לראותו משני צידי היד. אם חסר מהשיעור המינימלי בטל שם חפץ המצוה ולא ניתן להכשירו משום "גרדומי מצוה".


 

    
אזוב מצוי   אזוב מצוי

 

 


 

(1) פירוש: אמר רב פפא: גרדומי רצועות, כלומר, רצועות שנקטעו בחלקן כשירות. ומעירים: ולאו מילתא היא [ולא כלום הוא], מדאמרי [ממה שאמרו] בני ר' חייא: גרדומי תכלת של ציצית, שנחתכו ונשאר מהם רק מעט, וכן גרדומי אזוב של הזאת מי פרה אדומה כשירין, ולא אמרו כן על גרדומי רצועות התפילין.

 

רשימת מקורות:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 127-129).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 177-178).


לעיון נוסף:

אזוב מצוי באתר "צמח השדה"
 י. רוזנסון, 'ולקחתם אגדת אזוב ...', 'טבע וארץ, סיון תשמ"ז, 1987, חוברת 295 בהוצאת החברה להגנת הטבע.

 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

 

 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר