לעלות מן הטריפה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

חולין מב ע"א

זה הכלל: כל שאין כמוה חיה - טרפה, מכלל דטרפה אינה חיה.

מהי הברכה הטובה ביותר שניתן להעניק לכל עובד השם באשר הוא?

תשובה לשאלה יפה זו, עונה רבי אברהם דב מאבריטש (בת עין, ויחי ד"ה "בפירש"י ד"א שביקש לגלות את הקץ"), על בסיס ברכתו של יעקב ליהודה (בראשית מט, ט): "גור אריה יהודה מטרף בני עלית".

המילה 'טרף', הוא מסביר, מזכירה את המילה טריפה, שעל מהותה דנה סוגייתנו, ומגיעה למסקנה ש"טריפה אינה חיה", כשמשמעות הדברים היא שמצב של 'טריפה' הוא מצב שבו אין חיות, וכשיוצאים מן הטריפה, שם פוגשים את החיות.

ומהם החיים? מהי החיות?

עונה על כך הבת עין מפסוק אחר שקובע (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", שהחיות נעוצה במקום שבו ישנה דביקות בהשם יתברך.

משום, שיכול אדם להיות ירא שמים בתכלית, אולם יראת השמים שלו תנוע על ציר העשיה, הוא לא יעשה, או כן יעשה דברים, וכאן זה יסתיים. אלו לא חיים, אלו הוראות הפעלה.

לעומת זאת, יכול להיות יהודי אחר, שלא רק יעשה או לא יעשה את מה שהקדוש ברוך הוא מבקש ממנו, אלא יתירה מזו, יחוש שאלו הם חייו ממש, וכשם שבחיים עצמם לא רק נעים סביב ציר העשיה, אלא מעמיקים את המחשבה, משקיעים את הרגש, וחשים את העונג שבעצם הקיום, כך גם ביראת שמים מסוג זה, יהודי לא רק נע סביב ציר העשיה או חוסר העשיה של התורה והמצוות, אלא ממש חי את יראת השמים שלו, כי אם לא, אז למה לי חיים?

בדבריו של יעקב ליהודה, הוא ביקש לכוון אותו למקום הזה "גור אריה", הוא אמר לו ורמז לכך שיהודה לא רק צריך לעסוק ב"גור" – יראה ו"אריה" – אותיות יראה, פשוטה של "סור מרע ועשה טוב", אלא יתירה מזו: "מטרף בני עלית" – עלה ממקום ה'טריפה', למקום שבו יש חיות, שם יראת השם איננה רק שם קוד לפעולות, אלא שם של חיים, שם של דבקות.

זוהי קריאה לכל 'יהודה' בעולם. כל יהודי מחוייב למקום הזה שבו הוא שומע את קולו של יעקב קורא לו: עלה מן הטרף, עלה מהאריה, והכנס את עצמך למקור המים החיים – דביקות בהשם יתברך.