עבירה ללא עונש (או ענישה קלה) / רפי זברגר
מנחות נ ע''א
הקדמה
למדנו במשנה בדף הקודם בין היתר את ההלכות הבאות:
לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים
לאחר שלמדנו לפני כן שהתמידים אינם מעכבים מביאה המשנה הלכה המיישמת זאת בפסיקה שאם לא הקריבו תמיד של בקר יש להקריב תמיד של בין הערבים
אמר רבי שמעון: אימתי - בזמן שהיו אנוסין או שוגגין, אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבוקר - לא יקריבו בין הערבים
רבי שמעון מסייג את הדין הקודם רק למקרים שלא הקריבו מחמת שוגג או אונס, אך אם הזידו בבקר, לא מקריבים את מנחת בין הערביים. נלמד בהמשך כי הגמרא מקשה על כך ומסבירה מעט אחרת דין זה.
לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים
מציינת המשנה כי דין הקטורת כדין התמיד, כך שלמרות שלא הקטירו בבקר, חובה להקטיר בין הערביים.
אמר רבי שמעון: וכולה היתה קריבה בין הערבים, שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים.
כאן רבי שמעון אינו מסייג, אלא מרחיב ומסביר כי במקרה שלא הקטירו בבקר יש להכפיל את הקטורת של בין הערביים, כך שתכיל את כל כמות הקטורת לאותו יום. מוסיף רבי שמעון שחנוכת המזבח נעשתה על ידי קטורת הסמים. הגמרא תרחיב, ועל כך בהמשך.
הנושא
חינוך, מאן דכר שמיה?
מקשה הגמרא, מדוע הכניס רבי שמעון את דין חנוכת המזבח, לכאורה ללא קשר לקטעים הקודמים במשנה.
חסורי מיחסרא והכי קתני: לא הקריבו כבש בבקר, לא יקריבו בין הערבים. במה דברים אמורים - שלא נתחנך המזבח, אבל נתחנך המזבח - יקריבו בין הערבים.
עונה הגמרא כי המשנה חסרה, וצריך לשנותה באופן הבא: הדין הבסיסי של תנא קמא שאין להקריב בין הערביים אם לא הקריבו בבקר, אך כל זה רק לפני חנוכת המזבח, אך לאחר חנוכתו מותר להקריב בין הערביים גם אם לא הקריבו בבקר.
אמר רבי שמעון: אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין, אבל אם היו מזידין [ו]לא הקריבו כבש בבקר - לא יקריבו בין הערבים, לא הקטירו קטרת בבקר - יקטירו בין הערבים.
על דברי תנא קמא אלו, מתייחס רבי שמעון ואומר כי ניתן להקריב כבש בין הערביים רק אם לא הקריבו בבקר מחמת אונס או שוגג, אך אם במזיד לא הקריבו בבקר, אין להקריב בין הערביים.
כל זה נכון רק לגבי התמידים, אך לגבי קטורת – אף אם לא הקטירו בבקר, ואף אם לא נחנך מזבח הזהב (בהיכל) – מותר להקטיר בין הערביים.
מנא הני מילי? דתנו רבנן (שמות כ''ט, ל''ט): אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. ולא ראשון בין הערבים. במה דברים אמורים - שלא נתחנך המזבח, אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין הערבים.
מצטטת הגמרא ברייתא בה נלמד על מקור הדין המייחס את חנוכת המזבח גם לדעת לתנא קמא (וגם לרבי שמעון). הדבר נלמד מפסוק בפרק כ''ט בספר שמות, המדבר על כבש ראשון בבקר וכבד שני בין הערביים. משמע – שאם לא הוקרב כבש ראשון, לא ניתן להקריב גם את הכבש השני. (הדין המתיר להקריב כבש שני גם ללא הקרבת כבש ראשון, לאחר חנוכת המזבח נלמד מפסוק אחר).
אמר רבי שמעון: אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין, אבל אם היו מזידין [ו]לא הקריבו כבש בבקר - לא יקריבו בין הערבים, לא הקטירו קטרת בבוקר - יקטירו בין הערבים
הברייתא ממשיכה לצטט את דעת רבי שמעון, כמו שלמדנו לעיל.
וכי כהנים חטאו, מזבח בטל?
שואלת הגמרא על דינו של רבי שמעון: מדוע חטא של כהן שלא הקריב את קרבן התמיד בבקר, ''מעניש'' גם את המזבח בכך שלא יקריבו עליו את קרבן התמיד בין הערביים?
אמר רבא: הכי קאמר: לא יקריבו הן, אבל אחרים יקריבו.
רבא מסביר באופן שונה את דעת רבי שמעון מהאופן שהבנו עד עתה. רבי שמעון מדבר רק על עונשו של הכהן שלא הקריב בבקר, שהוא לא יוכל להקריב בין הערביים (למרות שבדרך כלל, אותו כהן מקריב את שני קרבנות התמיד (רשב''א)). בכל אופן, כהן אחר יכול להקריב בין הערביים.
לא הקטירו קטרת בבקר - יקטירו בין הערבים, דכיון דלא שכיחא, ומעתרא חביבא להו ולא פשעי:
מסבירה הגמרא את סופה של הברייתא וגם סופה של המשנה, המתירים לכהן להקטיר את קטורת בין הערביים אף אם אותו כהן לא הקטיר את הקטורת בבקר גם לפני חנוכת המזבח (גם קטורת היה אותו כהן מקטיר בקר וערב), וזאת משני טעמים:
- אין זה מצוי שישכחו להקטיר את הקטורת.
- כיוון שהקטורת מעשירה את מי שמקטיר אותה, לכן קבעו חכמים שלא יחזור אף כהן להקטיר פעם שנייה. ומכיוון שכך, אין (כמעט) מצב שכהן שקיבל את המינוי ישכח (ויפסיד את העושר), לכן חכמים לא ראו צורך לתקן ולהעניש את הכהן שלא הקטיר בבקר כך שלא יקטיר הערביים.
ייתכן שההסבר השני הוא הטעם להסבר הראשון. מדוע לא מצוי שישכחו להקטיר את הקטורת - כיוון שהקטורת מעשירה ואף כהן ''לא יפסיד'' את האפשרות שניתנה לו להתעשר.
מהו המסר?
מטרת ענישה בין היתר כדי לגרום לכך שאנשים לא יחזרו על טעותם (או זדונם) ויבואו לעשות שוב את המעשה האסור.
כאן אנו לומדים כי החשש הזה נמוג ואיננו, כי כאמור אף כהן לא ירצה לפספס את האפשרות להתעשר, לכן אין טעם ואין סיבה להעניש כאשר בכל אופן כהן שכח ולא הקטיר את קטורת הבקר.
נלמד מכאן מסר בתורת הענישה. אם רוב הסיכויים שעושה המעשה לא ישוב לעשותו בשנית, הרי שאם מענישים בכל אופן (חינוכית) , הרי שיש להמעיט מאוד את בחומרת העונש.
המאמר לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
