לעשות חסד טהור / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

חולין סג ע"א

אמר רב יהודה: החסידה - זו דיה לבנה, למה נקרא שמה חסידה - שעושה חסידות עם חברותיה.

אנחנו והם. צירוף שמלווה אותנו על כל צעד ושעל: דתיים ושאינם, חסידים ומתנגדים, אשכנזים וספרדים ועוד ועוד. עד כמה החלוקות הללו ותפיסת עולם שמובילה לחלוקה נפשית בין יהודי אחד למישהו חמורה, מלמד אותנו רבי יעקב יצחק, 'היהודי הקדוש' מפשיסחא (נפלאות היהודי, עמ' פב), ברעיון קצר וחריף שהוא לומד מדבר רב יהודה אלו.

אם החסידה, שואל היהודי, עושה חסד, אם כך מדוע היא נמנית במסגרת העופות הטמאים, והרי בסופו של היא מפיצה ועושה טוב?

התשובה לזה, מסביר היהודי, נעוצה בעובדה שהטוב והחסד שהיא מפיצה מגיע עם ריבית אסורה, והריבית הזו היא שיחד עם הטוב, היא גם דואגת שהוא יוגדר רק לחברותיה.

כאשר ישנו אדם שמגדיר את עשיית הטוב שלו רק לגורמים מסויימים או קבוצות מסויימות, בשעה שגורמים אחרים או קבוצות אחרות אינם נכללים בעשיית החסד שלו כאידיאל, הרי שמהלך החסד שלו נכנס תחת ההגדרה 'טמא'.

משום שעשיית חסד אמיתית, היא עשיה כזו שאיננה תחומה בגבולות של אדם, מקום או זמן.