לשמור על התוכן / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
חולין עא ע"ב
מה לכלי חרס שכן אין מטמא מגבו.
ישנם אנשים שמתפארים במה שבתוכם, בחכמה, בבינה, במידות, בקדושה, אבל דווקא כאשר יש לאדם תוכן כלשהו, עליו להישמר ולהיזהר פי כמה וכמה.
על מידת הזהירות הנדרשת מכל אדם שיש בו תוכן, מלמד אותנו ברעיון קצר וחד כדרכו, רבי מנחם מענדל מקוצק (שיח שרפי קודש, חלק א, עמ' צב), כשהוא מבסס את דבריו על הדין המוזכר בדברי הסוגיה שלנו, לפיו כלי חרס אינו מטמא מגבו, אלא רק מתוכו.
הסיבה לזה, מסביר הרבי מקוצק, היא מפני שהחרס איננו מציאות חשובה, שהרי הוא בסך הכל עשוי מאדמה, לכן כל החשיבות של החרס מגיעה מן העובדה שהוא מסוגל להכיל משהו. זו הסיבה שדווקא שם, במקום שבו נעוצה החשיבות שלו, שם נעוץ גם המקום שבו הוא עלול להיטמא.
בדברים קצרים אלו שולח רבי מענדל מקוצק מסר לכל מי שמקורו מעפר ואדמה, ואל עפר הוא גם עתיד לשוב: הרי כל החשיבות של גוש העפר שקרוי אדם מגיעה מן העובדה שהוא מסוגל לקלוט לקרבו תוכן, אור וקדושה.
אלא שהמקום שבו מסוגל האדם לקלוט את הטוב, הוא אותו המקום שבו מסוגל האדם לקלוט את הטומאה, ולכן אל לו להתפאר בתוכנו, אלא לדאוג בכל רגע שתוכן זה ישמר מכל משמר, משום שהיסח דעת אחד מספיק בכדי להפוך את היתרון לחסרון.
יש בנו תוכן, ועלינו לשמור עליו.
