גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תק"ה מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף כב ע"א

בענין חידושו של בעל החידושי הרי"ם זצ"ל שדבר שמצוה למנותו מן התורה - אינו בטל מן התורה

ידועה טענת אומות העולם נגד בני ישראל, שהלא הם המה הרוב, וישראל הם המעט, ויש ללכת אחרי הרוב. טענה זו, שספרי הדרוש מרבים לעסוק בה, מצינו שורשה במדרש (ויק"ר ד, ו): "אמר רבי אלעשא, גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה, כתיב בתורתכם (שמות כג, ב) 'אחרי רבים להטות', אנו מרובים מכם, מפני מה אין אתם משוין עמנו בעבודה זרה. אמר לו, יש לך בנים. אמר לו, הזכרתני צרתי. אמר לו, למה. אמר לו, הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני, זה מברך לאלוהי פלוני, וזה מברך לאלוהי פלוני, ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו. אמר לו, ומשוה אתה עמהן (-האם אתה עושה שלום ביניהם שישתוו ביניהם). אמר לו, לא. אמר לו, עד שאתה משוה אותנו לך, השוה את בניך. נדחף והלך לו".

בספרי דרוש מצינו נאמרו תשובות רבות לטענה זו מצד כללי ודיני הליכה אחרי הרוב ודיני ביטול ברוב. החיד"א בספרו 'דבש לפי' (מע' ר אות כא) מביא עשרה אופנים ליישב טענה זו, ואחד מהם הוא, משום שדבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל, והרי בני ישראל נמנו כמה פעמים, ולכן אינם בטלים ברוב.

ונתקשו בספרי דרוש בתירוץ זה, כי הלא דין זה שדבר שבמנין אינו בטל אינו אלא מדרבנן (עי' תוס' ב"מ ז. ד"ה קפץ), ואם כן חוזרת הקושיא למקומה, כי מן התורה היו ראוים בני ישראל להתבטל בתוך האומות שהם הרוב, כי מה"ת גם דבר שבמנין בטל. וידוע בזה חידושו של הרה"ק בעל החידושי הרי"ם זי"ע (מובא ב'שפתי צדיק' פר' במדבר אותיות ו-ט; מטות אות כ), שהגם שדבר שבמנין אינו בטל הוא רק מדרבנן, אכן מנין שציותה התורה למנות, והחשיבות באה בכח תורתנו הקדושה, ורחמנא אחשביה, גם מדאורייתא אינו בטל, והרי בני ישראל נמנו מכח ציווי התורה, ושפיר גם מדאורייתא אינם בטלים ברוב.

בקרב חסידים יסופר (ראה 'מילין חדתין' פיעטרקוב תרס"ב יט: ד"ה מרן זצ"ל; 'חשבה לטובה' פר' במדבר; 'ליקוטי יהודה' פר' במדבר), כי פעם אחת נסע בעל החידושי הרי"ם זצ"ל עלי דרך עם אנשי שלומו, ועמד איכר אחד והצביע בידו על החסידים שנסעו, וספר אותם: אחד, שנים וכו', ואמר החידושי הרי"ם: הוא עושה אותנו לדבר חשיבות, כלומר, לדבר שבמנין ואין אנו בטלים, ומטעם זה צוה הקב"ה למנות את ישראל, שלא יבטלו ח"ו בין האומות בהיותם בין הגוים, כי דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל, ואם אמנם שדין זה אינו רק מדרבנן, אולם, לכן צוה השי"ת שיהיו דבר שבמנין מדאורייתא, ואז גם מדאורייתא לא בטל. והמשיך בעל החידושי הרי"ם ואמר, שבזה תתיישב קושיית התוס' במס' בבא מציעא (ו: ד"ה קפץ) על מה ששנינו (בכורות נח:): "קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין", וברש"י (ב"מ שם ד"ה קפץ וד"ה כולן): "היה מעשר טלאים והתחיל למנות כשהיו יוצאים בפתח הדיר, ועד שלא הגיע לעשרה קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר, ואינו מכירו. כולם פטורין - בין אותן שיצאו, בין אותן שבתוך הדיר", ובטעם הדבר, שאותן שבדיר פטורים בעוד שלא עישר אותם, כתב רש"י (ד"ה כולם): "ואותן שבתוך הדיר פטורין משום זה המעורב, ד'כל אשר יעבור תחת השבט' () אמר רחמנא, ולא שעבר כבר, וכל חד מינייהו ספק כבר עבר הוא", והקשו בתוס': "תימה דלבטל ברובא וליחייבו כולהו במעשר, דהא דדבר שבמנין לא בטיל היינו מדרבנן", וא"כ מדאורייתא תתבטל ברוב ויתחייב לעשר את הנשאר בדיר, ואמר החידושי הרי"ם כי "מנין פשוט שאדם מונה, החשיבות מדרבנן, אבל מנין מעשר שהתורה הקדושה צותה למנות, נתנה התוה"ק חשיבות המנין, על כן מדאורייתא לא בטל" (עי' 'שפתי צדיק' במדבר שם אות כ). וכן חידש מדנפשיה  הרה"ק רבי מנחם מענדל מדעעש זצ"ל בספרו 'מעגלי צדק' (פר' במדבר ד"ה בילקוט באופן החמישי ובד"ה פקוד את בני לוי; וראה 'בנין דוד' עה"ת פר' בחוקותי אות ג; 'פני מבין' פר' שמות ד"ה ואלה שמות ופר' במדבר בפסוק שאו את ראש ד"ה ועוי"ל).

יסוד זה מביא הגאון רבי יוסף שאול נאטאנזאהן זצ"ל אב"ד לבוב ששמעם בשם בעל החידושי הרי"ם זצ"ל ונתקשה בו מדברי הגמרא במכילתין, ונעתיק את דבריו בשו"ת 'שואל ומשיב' (מהדורה רביעאה ח"ב סי' קלז): "אתמול בשבת קודש הגיד לי אחד מה ששמע מהרב הגאון מוה' יצחק מאיר מווארשא ז"ל, שאמר בישוב קושית התוס' בב"מ דף ז', גבי קפץ אחד מהמנויים לתוך וכו', שהקשו דלבטיל ברובא, ואמר הוא, דלא שייך ביטול ברוב כל דהוא דבר המנין, ואף דדבר שבמנין אינו רק מדרבנן, זה רק בדבר שאינו מצוה מן התורה למנות, אבל דבר שמצוה מה"ת למנות לא בטל מה"ת. והנה אם כי לכאורה הדבר מסתבר, אבל הדבר תמוה, דאם כן בהזאות שבפר ושעיר, שמצוה מן התורה למנות, ואפילו הכי בעירה דם הפר להשעיר, ופלפלו בש"ס מנחות, אי עולין מבטלין או מין במינו לא בטיל, ועיין בתוס' יומא דף נ"ז גבי עירה דם הפר, והרי שם הוי דבר שבמנין מה"ת ולא בטל".

כוונת דבריו היא, כלפי דברי הגמרא במכילתין (מנחות כב.): "אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (ויקרא טז, יח) 'ולקח מדם הפר ומדם השעיר', הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר ("אפילו הכי קרי ליה אכתי נמי דם שעיר, ואע"פ שנתערב בו דם הפר". רש"י), רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה (היינו ששני קרבנות אינן מבטלים זה את זה), ורבי יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו בטל (היינו, שאין דם מבטל דם), ועל כך נתקשה ה'שואל ומשיב', הלא דם הפר ודם השעיר מנו אותם בשעת ההזאה, ומנינם מה"ת, ולכן לא נתבטלו, והיאך אם כן מוכיחים מכאן שאין עולין מבטלים זה או שמין במינו אינו בטל. ומשום הוכחה זו העלה שאי אפשר לומר היסוד של החידושי הרי"ם.

בספר 'תאומי צביה' להג"ר אברהם יצחק קליינבערג ע"ה מעיר טעמשוב (נדפס בפיעטרקוב תרצה מד, ב) בהביאו הדברים כתב: "באמת תימה על תמיהתו, דהא שם בהזאה, שמצוה למנות, לא נתערבו הזאות גופיה, אלא השירים שנשארו לאחר שהזה על הפרוכת אחת למעלה ושבע למטה, אחר כך עירה דם הפר ושעיר וכו', והשירים לא הוי דבר שבמנין, וזה שנים רבות שהצעתי דבר זה לפני תלמיד חכם שבעירנו טאמשאוו חדש, ושמו ר' בעריל שו"ב ז"ל, ולבסוף ימיו נתקבל שם למו"ץ, וסיפר לי, שהוא בעצמו דיבר עם האיש שהביא התירוץ לה'שואל ומשיב' בבית המדרש דעיר גור, וסיפר לו, כאשר שמע מה'שואל ומשיב' שדחה דברי רבינו הגדול ז"ל, הלך לביתו ועיין בהדבר, וראה שטעה בתמיהתו על דברי רבינו ז"ל, ואחר איזה ימים הלך להרב הנ"ל והראה לו שטעה, והודה לדבריו, ואמר לו בזה הלשון, שאינו יודע אם יכול לתקן זאת, כיון שכבר כתב זה בהכתבים שלו. עד כאן שמעתי מהמו"ץ ר' דוב הנ"ל" (ראה גם 'פסקי תשובה' סי' קיז בהג"ה).