עיקרון הפארטו   / רפי זברגר

מנחות סג ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה הפותחת את הפרק השישי במסכת. היא עוסקת במנחת העומר הקרבה ביום שני של פסח (ט''ז ניסן).
מנחה זו באה מן השעורים, הנקצרות בליל ט''ז בטקס מהודר ומשמעותי. מנחה זו הינה מנחת ציבור אשר דוחה את השבת, כמו כל קרבנות ציבור המוקרבות בשבת קודש.

רבי ישמעאל אומר: עומר היה בא בשבת משלש סאין, ובחול מחמש, וחכמים אומרים: אחד שבת ואחד חול משלש.
רבי ישמעאל סובר כי לכתחילה רצוי לקצור חמש סאים שעורה, ולאחר טחינה מנפים שוב ושוב עד שיצא עשרון סולת מובחר שאותו לשים ומכינים ממנו את מנחת העומר. בשבת יש ''להסתפק'' בקצירת שלושה סאים שאותם מנפים להכנת עשרון הסולת למנחה. לדעת חכמים אין הבדל בין אם חלק ט''ז בניסן בשבת או לא, בכל מקרה קוצרים שלשה סאין שעורים ומהם מכינים את המנחה.

ישנה מחלוקת דומה לגבי שלבי הקצירה של השעורים בט''ז בניסן שחל בשבת. כזכור הייתה מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל לבין הצדוקים לגבי מועד הבאת קרבן העומר. לדעת הצדוקים יש להביאו למחרת שבת בראשית, כלומר, בכל מקרה הוא מובא ביום ראשון בשבוע. כדי לחזק את דעתם הפרושים, קבעו חכמים לקצור בשלושה אנשים, עם מגל אחר לכל אחד, וכל אחד שם את יבולו בקופה אחרת, למרות שבכך מרחיבים את ''חילול השבת''.

היה בא רבי חנינא סגן הכהנים אומר: בשבת היה נקצר ביחיד, ובמגל אחד, ובקופה אחת, ובחול – בשלשה, בשלש קופות, ושלש מגלות. וחכמים אומרים: אחד שבת ואחד חול – בשלשה, בשלש קופות ובשלש מגלות:

רבי חנינא פסק שאם קצרו את השעורים בשבת (כשחל ט''ז בניסן בשבת) הרי שיש למעט בחילול שבת, ורק אדם אחד יקצור במגל אחד ובקופה אחת. חכמים חולקים וסוברים כי בכל מצב, גם אם חל בשבת, יש לקצור כתקנת החכמים – בשלושה בני אדם, שלשה מגלים ושלש קופות. 

הנושא

הגמרא מנסה להבין את מחלוקת התנאים במשנה:

 בשלמא רבנן, קא סברי עשרון מובחר בשלשה סאין אתי, ולא שנא בחול ולא שנא בשבת. אלא רבי ישמעאל מאי קסבר? אי קסבר עשרון מובחר לא אתי אלא מחמש - אפילו בשבת נמי, אי משלש אתי - אפילו בחול נמי.

סברתם של חכמים מובנת, שהרי לדעתם גם ביום חול מספיק לקצור שלש סאים, אשר מהם אפשר להפיק עשרון סולת מובחר למנחת העומר, ולכן אין הבדל בין קצירה ביום חול לקצירה בשבת. אך יש להבין את סברת רבי ישמעאל, שהרי אם לדעתו הפקת סולת מובחר דורש חמש סאים, מדוע יש להסתפק בשבת רק בשלש סאים. ואם מספיקים שלש סאים, מדוע הוא מצריך לקצור ביום חול חמש סאים?

אמר רבא: קסבר רבי ישמעאל עשרון מובחר בלא טירחא אתי מחמש, בטירחא - אתי משלש. בחול מייתינן מחמש, דהכי שביחא מילתא, בשבת - מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה, ואל ירבה במלאכות הרבה.

רבא מסביר את דעת רבי ישמעאל לאור שני עקרונות:

1.  יש הידור רגיל וישנו הידור משובח. בשלושה סאים ניתן להגיע להידור רגיל, אך בלקיחת תוצר הניפוי הראשון מחמש סאים יש הידור רב יותר. סובר רבי ישמעאל כי אמנם הותר להדר בשבת, אך הידור רב לא הותר. לכן בשבת קוצרים רק שלש סאים, וביום חול מהדרין בהידור רב לקצור חמש סאים,
2. כדי להפיק עשרון סולת מובחר משלש סאים יש לנפות יותר פעמים מאשר ניפוי מחמש סאים. ולפי רבי ישמעאל עדיף להרבות במלאכה אחת (ניפוי) מאשר להוסיף ולעשות מלאכות נוספות (קצירה, זרייה, ברירה, טחינה והרקדה) בשני הסאים הנוספים (ההפרש בין חמש לשלש סאים).

חכמים סוברים כי ניתן להפיק עשרון סולת מהודר ביותר גם משלוש סאים, ויש חובה להדר ביותר גם בשבת. 

מהו המסר?

למדנו היום שיש רמות שונות גם בתוך ההידור (לפחות לדעת רבי ישמעאל). לכאורה ניתן היה לחשוב כי יש רק שני דרגות: עיקר הפעולה והידור. אך היום למדנו כי גם בהידור ניתן להוסיף עוד ולהדר באופן משמעותי יותר.
לגבי מצוות אכן יש מקום לשאוף להידור רב ככל הניתן כסברת רבי ישמעאל, וגם חכמים לא חלקו על עיקרון זה.
בשאר מרכיבי החיים אולי ניתן לומר שאין להשקיע רבות על מנת לעשות כל דבר בהידור מכסימלי. ידוע הכלל של 80/20 המוכר בעולם הכלכלה כעיקרון הפארטו.  כדי לבצע שמונים אחוז מן המטלה צריך להשקיע עשרים אחוז. ועבור עוד עשרים אחוז יש להשקיע שמונים אחוז. וכך בתחומים שונים ניתן לומר כי התנובה העיקרית היא מתוך שמונים אחוז, והעשרים הנותרים מייצרים עבודה של שמונים אחוז.

לאור כלל זה, ניתן לומר כי בהרבה מקרים (אולי ברובם) רצוי להתמקד ולהשקיע יותר בעיקרי הדברים, בחלק המרכזי והחשוב, ולנסות ולהשקיע פחות בחלק הקטן יחסית שנשאר, אשר דורש השקעה גדולה, מאוד לא פרופורציונאלית.
 

המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו).
איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]