להוציא את הגולָה מהגולֶה
סנהדרין קו ע"א
"אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, שנאמר: (במדבר כה, א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים – וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.
(בראשית לז, א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. – (ב) ...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.
ונאמר: (בראשית מז, כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ [מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ] גֹּשֶׁן... – (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת".
מה ענין וַיֵּשֶׁב אל צער?
מבואר בדברי המדרש שהביא רש"י (בראשית לז, ב) על הדוגמה השניה שבגמרא: "וַיֵּשֶׁב - ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה".
וכך בפסוק השלישי: (בראשית מז, כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. לכאורה לא צער גלות יש כאן אלא דוקא פריון וריבוי, אלא שדוקא בכך עיקר הסכנה. כמרומז במשה: (שמות יח, ג – ד) שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. את בנו הראשון קרא משה על שם צער הגלות, בהבינו שזו צרה מספר אחד. אך לבסוף הבין שיש צרה גדולה מזו, כאשר המיצר הופך לפריון והניכר לְעֵזֶר, כי אז קשה יותר להוציא את הגולָה מהגולֶה מאשר את הגולֶה מהגולָה, ולפיכך קרא שוב – וְשֵׁם הָאֶחָד, לא "השני" ולא "האחר".
אמנם יוסף קראו לאפרים שני: (בראשית מא, נא – נב) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי. מטעם שגם בלידת השני עדיין חש שנמצא בְּאֶרֶץ עָנְיִי הרחק מבית אביו.
