חשיבות החלק הריק שבקלף

הרב דב קדרון

מנחות ל ע"א

על פי הנאמר בגמרא, נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה רעב,ד) שכשסופר סת"ם גומר לכתוב ספר תורה צריך לכתוב את המילים האחרונות: "לעיני כל ישראל", כך שייגמרו באמצע השורה שבסוף הדף.

האמרי אמת (במדבר שבועות שנה תרפב) הסביר שיש עניין דווקא לגמור את התורה באמצע שורה, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה, ויש סוגים שונים של חלקים: יש מי שיש לו חלק באותיות ויש מי שיש לו חלק בגוויל, כלומר בקלף החלק שלא כתובות עליו אותיות, והכל הוא תורה, שהרי אמרו חז"ל (מכילתא יט יא) שאם היה חסר אחד מישראל לא הייתה ניתנת התורה.

כך הוא מיישב את קושיית הפני יהושע (קידושין ל,א): איך אמרו חז"ל שיש שישים ריבוא אותיות לתורה בזמן שמספר אותיות התורה הוא כחצי מזה, כשלוש מאות אלף, אלא ההסבר הוא שבכלל החשבון הזה של ששים ריבוא יש בנוסף לאותיות עצמן גם את המקום החלק שבין אות לאות ובין שורה לשורה.

הוא מוסיף שישנם יהודים שהם בבחינת "תמכין דאורייתא", המסייעים לאחרים ללמוד, והם אלו אשר חלקם הוא בגוויל, כי כשם שכתיבת אותיות התורה מתאפשרת רק כאשר יש גוויל, כך גם הלימוד מתאפשר על ידי המסייעים. על ידם הקלף נעשה כתב, וזהו עומק כוונת חז"ל שיש לכתוב את "לעיני כל ישראל" דווקא באמצע השורה, כי המשך השורה הריק משלים את החלק הכתוב, והוא רמז לדוד המלך שנאמר בו יפה עינים (שמואל א טז,יב), שבכוחו הגדול הפך את הקלף החלק לכתב.