צריך להתענות על נפילת ספר תורה?

הרב דב קדרון

מנחות לב ע"ב

יש בגמרא מחלוקת אם מותר לשבת על מיטה שספר תורה מונח עליה. להלכה נפסק שאסור (יו"ד רפב,ז), אבל רבי יוחנן סבר שמותר, ולכן הוא הסביר שהמעשה שהיה עם רבי אלעזר "שהיה יושב על המיטה ונזכר שספר תורה מונח עליה, ונשמט וישב על גבי קרקע, ודומה כמי שהכישו נחש", הבהלה שלו לא הייתה בגלל שישב על אותה מיטה שהיה בה ספר תורה, אלא שם ספר התורה היה על גבי קרקע, ובגלל הביזיון הגדול שבדבר רבי אלעזר הצטער והרגיש כמו שהכישו נחש.

הרה"ג צבי הירש ברלינר זצ"ל (בכתב העת: קול התורה י, ח – ט) כתב על כך שלא נזכר בגמרא שרבי אלעזר התענה על שראה ספר תורה על הקרקע, ומכאן הוא הוכיח שאין סמך בדברי חז"ל למה שמקובל בפי העם שמי שרואה ספר תורה שנפל צריך להתענות. הוא כותב שאותו אדם שנפל מידו ספר התורה צריך להתענות אבל לא כל מי שראה את זה. עם זאת הוא מסיים שבא מעשה לידו בקהילה קטנה שנפל ספר התורה מתוך ארון הקודש, והורה לכולם להתענות מפני שכבר התקבל המנהג כך, וגם בגלל הרשלנות שלהם.

גם החיד"א (שו"ת חיים שאל חלק א סימן יב) כתב שמה שפשוט לכל המון ישראל שמי שהיה בידו ספר תורה ונפל חייב להתענות, אינו מפורש בתלמוד ופסקי רבותינו הראשונים. עם זאת הוא מציין ששמע שבקהילה מסוימת נפל ספר תורה מיד הנושא, והרב גזר תענית על כל הקהל שני וחמישי ושני. וכיוצא בזה שמע מחומרות אחרות בעניין זה. ומסקנתו היא שרב המקום לפי ראות עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד, והכל לפי מקומו ושעתו.