מי לא הניח תפילין דר"ת?

הרב דב קדרון

מנחות לד ע"א

סדר הנחת פרשיות התפילין בבתים: לרש"י והרמב"ם "קדש" (שמות יג, א - י) משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו "כי יביאך" (שמות יג, יא - יז) בבית שני, ו"שמע" (דברים ו, ד - ט) בבית השלישי, "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג - כא) בבית הרביעי, שהוא בית החיצון לימינו, ולדעת רבנו תם בבית השלישי "והיה אם שמוע" ובבית הרביעי שהוא החיצון "שמע", ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם.

בטעמי המנהגים (עניני תפילין) מובא שהגר"א נשאל למה אינו מניח תפילין דרבינו תם, והשיב שאם יחשוש לכל השיטות יצטרך להניח ששים וארבעה זוגות של תפילין, כי חוץ מהמחלוקת בין רש"י לרבנו תם, יש עוד דעות (שמושא רבא וראב"ד) בסדר ההנחה של הפרשיות בתפילין, ויש גם מחלוקת אם הפרשיות שוכבות או עומדות, וכן מחלוקת לעניין קלף ודוכסוסטוס, חסרות ויתרות, פתוחות וסתומין, וכן בצורת האותיות.  

בספר תולדות החפץ חיים זצ"ל, שכתב בנו ז"ל (עמוד כז) מספר כי בערוב ימיו החל החפץ חיים להניח תפילין של רבינו תם, בעקבות מעשה שהיה. באותה תקופה יהודי בעל כשרון אדיר וידע רחב ביותר, טען כי תגלית מרעישה בידו - תלמוד ירושלמי על סדר קדשים שלא נחשף מעולם. ובמסכת מנחות, שהייתה אחת מן המסכתות שנחשפו על ידו, נכתב במפורש כדעת רבינו תם. ראה כן החפץ חיים, ומיד החל להניחן, כעבור זמן מה התברר, כי חושף הספרים אחראי לאחת התרמיות הגדולות ביותר שנודעו, וכי הוא זייף בעצמו את כל הכתבים שהוצגו על ידו כמי שנכתבו על ידי חכמי ארץ ישראל. שמע זאת החפץ חיים, אך לא פסק מנהגו להניח תפילין דר"ת, אחר שהתחיל לנהוג כן.