מה הכוונה: "הריני כפרת משכבו"?

הרב דב קדרון

מנחות לה ע"א

על כל המצוות מברכים סמוך לעשייתן, וההגדרה של הזמן הסמוך לקיום מצוות הנחת תפילין היא (כלשון השולחן ערוך אורח חיים כה,ח): "אחר הנחה על הקיבורת, קודם קשירתם, שקשירתם זו היא עשייתן", ומכאן למד רבנו אליהו (מובא בתוספות ד"ה משעת) שצריך אדם לקשור את קשר התפילין כל יום.

רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל (שו"ת חלק ב סימן ע) הקשה על שיטת רבנו אליהו: כיוון שכתוב לגבי מזוזות: "וכתבתם", מדוע לדעתו אין חיוב לכתוב מזוזה כל יום, ותירץ שבכתיבה הדבר הכתוב נחשב בכל יום ויום כאלו כותבו מחדש.

מכאן הוא הביא ראיה לפסק הרמ"א (יורה דעה רמ,ט) שהדין שבן שמזכיר את אביו שנפטר צריך לומר בתוך שנים עשר חודש: הריני כפרת משכבו, נאמר רק לגבי דברים שאומר בפיו, אבל אם הבן כותב תוך שנים עשר חודש דבר, ומזכיר אביו, אין צריך לכתוב: "הריני כפרת משכבו", אלא: "זכרונו לברכה", שהרי כתיבתו מתקיימת לאחר שנים עשר חודש. וזהו גם הדין במזוזה לפי רבנו אליהו, שאכן יש חיוב לכתוב מזוזה כל יום, אלא כיוון שמדובר בדבר הכתוב, והכתב מתקיים, כל יום שהוא קיים הרי הוא נחשב כאילו נכתב באותו יום.

בביאור "הריני כפרת משכבו" נחלקו הפוסקים: לדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (מובא בשו"ת בצל החכמה חלק ו סימן כ) כשהבן אומר "הריני כפרת משכבו" לא מועילים דבריו כלום ולא ייענש בדבריו על החטאים של אביו, והוא רק לשון של כבוד שאומר לכבודו, שרצונו שיבואו עליו הייסורים שראוי לבא על אביו. אולם בעל שו"ת בצל החכמה (הנ"ל) סבור שאין אלו סתם דברים מן השפה ולחוץ, אלא כשהבן מתכוון באמת ובלב שלם לקבל על עצמו לחסוך צער וייסורים מאביו, זכות המצווה תגן עליו להינצל אולי גם מייסורים אלו לגמרי, או חלקית, וה' יראה ללבב.