|
שעה קריטית / הרב אורי גמסוןחסידות על הדףבכורות לט ע"ב
ומה בכך אם עושים דברים טובים אבל מכוונים גם קצת לעצמנו? הרי בלתי אפשרי שלא לעשות דברים מתוך אינטרס!?
על חומרתו של האינטרס בעבודת השם שלנו מדבר רבי שלמה, ה'תפארת שלמה' מרדומסק (תפארת שלמה, וירא ד"ה "במס'"), כשהוא לוקח את הכלל של רבא וצולל לעומקו הרעיוני.
העולם מתקיים, בזכותם של אלו שעוד מסוגלים להראות לכולנו כיצד ראוי וצריך האדם לנהוג בעולמו של הקדוש ברוך הוא, והם הם הצדיקים, קדושי עליון, שכל חייהם מכוונים לצורך גבוה ומתוך יראת שמים טהורה שמעלה את כל העולם כולו טפח כלפי מעלה.
קדושים אלו אשר בארץ, הם אלו שעשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע בכל רגע מקדישים את חייהם לעבודת השם, ועליהם אומר התפארת שלמה, מכוונים בעומקם של דברים כאשר אומרים "ואי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת", משום שכל קיום העולם נובע מהעובדה שיש מישהו אי שם בתוך העולם החומרי שזוכר בכל רגע ובכל שעה, שכל החומר הוא מסך שמכסה ומעלים על הנוכחות האלוקית.
זו הסיבה שכל רגע, כל דקה וכל שניה, היא כל כך קריטית אצל צדיק שכזה, ועליו לשמור על כל רגע שחס ושלום לא ילך לאיבוד.
זו בעצם, מסביר התפארת שלמה, כוונתו הפנימית של רבא כאשר הוא אומר ששעות פוסלות בקדשים, לאמור, שאם אדם רגיל חושב שהוא יכול להרשות לעצמו לאבד שעה כזו או אחרת, לחשוב על עצמו בזמן זה, ולא על תכליתו וייעודו בעולם, מתוך מחשבה ששום דבר חמור לא יקרה, הרי שהצדיק מודע לכך שכל רגע הוא יקר, ומסוגל לפסול את כל עבודת האדם.
הצדיק יודע שרגע אחד של חשיבה על אינטרס אישי, ולא על עבודת השם, הוא רגע שיכול להיות קריטי ומשמעותי, כי הוא לעולם לא יחזור.
עלינו רק להידבק בצדיקי עליון אלו, ולראות שכל רגע יהיה מכוון למקום הראוי והנכון, בכדי שהעולם יוכל להמשיך ולהתקיים ולמלא את רצון קונו. |