לא לתפילה עקרה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

בכורות מד ע"ב

אמר רבי יהושע בן לוי: לא יהיה בך עקר - מן התלמידים, ועקרה - שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, אימתי - בזמן שאתה משים עצמך כבהמה.

כיצד ניתן לדעת אם התפילה שלנו אכן מרוצה ומקובלת לפני המקום?

דרך בעבודת התפילה, שמשתמשת בדברי רבי יהושע בן לוי אלו, מורה רבי משה חיים אפרים מסאדליקוב (דגל מחנה אפרים, עקב ד"ה "עוד יש לפרש לא יהיה בך").

כאשר רבי חנינא בן דוסא (ברכות לד, ב), הוא מזכיר את דברי הגמרא המפורסמים, מדבר על התפילות שהיה עורך לחולים, הוא נותן כלל פשוט: אם התפילה שגורה הייתה בפיו של רבי חנינא, הרי שהוא ראה בזה סימן מלמעלה שהיא מקובלת ורצויה, אבל אם לא, הרי שזה היה עבורו סימן שתפילתו לא התקבלה.

דברים אלו, מסביר הדגל מחנה אפרים, לא אמורים רק ביחס לרבי חנינא בן דוסא, ולא רק בזמן שמתפללים על החולים, אלא מכוונים לכל אחד בכל זמן, ובכל תפילה.

יסודה של התפילה היא החיבור עם ריבונו של עולם, ובמקום הזה אנחנו משתמשים במילים פשוטות וחומריות, שמתארות תפיסת עולם חומרית, בכדי לבטא במשהו את הרצון לקרבת השם.

אולם, הוא מסביר, ישנו מצב שהאדם יכול לחוש ברוח אחרת שמדברת בו, במקום שבו הוא כביכול כבר לא אומר את המילים שלו. הוא אומר אמנם את אותן המילים, אולם התחושות המציפות אותו, המשמעות שפתאום מילים אלו מקבלות, הן משהו שלא נתון לעבודתו שלו.

זוהי ההרגשה כאשר התפילה רצויה, או כפי שמגדיר אותה רבי יהושע בן לוי בסוגייתנו, היא איננה 'עקורה', אלא מולידה פירות ופירי פירות שמשפיעים באופן מוחשי על האדם ועל קרבת השם שלו.

זהו היסוד שעליו צריך האדם לבסס את תפילתו, ואם יעשה כן, מובטח לו שתפילתו תהיה נשמעת.