מדוע דווקא הלבן קיים תמיד?

הרב דב קדרון

מנחות לח ע"א

מצוות ציצית בשלמות כוללת פתילי לבן ופתילי תכלת, אולם לאורך הרבה שנים לא הייתה אפשרות להשיג את צבע התכלת, והמסורת של הפקתו אבדה. בעל אור החיים (במדבר טו,לח) מסביר שהמילה "לדורותם" כתובה בתורה בפרשת ציצית לפני שנזכר התכלת, כדי לומר שפתילי הלבן הם אלו שיהיו לדורותם, אבל תכלת כשאינו בנמצא אין חיוב בו, כי הלבן הוא בנמצא לדורות בלא הפסק מה שאין כן התכלת.

מדוע דווקא הלבן קיים לאורך כל הדורות ולא התכלת?

לפי תורת הסוד הצבע הלבן מבטא חסד ורחמים, כמו שאמר הנביא (ישעיהו א,יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". כלומר: הלבן הוא התיקון והחזרה למצב של ניקיון רוחני. כך גם ספר הזוהר מתאר את הלבן כ"רחמי" (רחמים), וכן בתיקוני זוהר מוסבר שהלובן בעין מרמז על "ים העליון" שהוא חסד ורחמים.

לעומת זאת התכלת הוא הצבע שמושך את העין והלב מהעולם החומרי אל הרוחני ועד לאלוקי (כיסא הכבוד, כמבואר לקמן מג,ב). גם בספר הזוהר (פרשת תרומה) נאמר שנר השבת דומה לגוף שיש בו שני אורות – אור לבן ואור כחול/תכלת. האור הלבן הוא הרצון לתת והאור התכלת הוא החלק ששורף ומכלה, דהיינו מידת הדין, ולכן מייצג את יראת השמים.

נמצא שלאורך כל הדורות יש לבן, כי חסד ה' לא פוסק לעולם, "כי לעולם חסדו" "וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו", אולם התכלת שמבטא את מידת הדין לא קיים תמיד, כפי שמידת הדין לא נוהגת כל הזמן.