התעלות חייבת להיות בהדרגה

הרב דב קדרון

מנחות לט ע"א

מספר החוליות בציצית צריך להיות בין שבע לשלוש עשרה, כי יש שבעה רקיעים ועוד ששה מרווחים ביניהם, שהם בסך הכל שלושה עשר, ורש"י (ד"ה ששה) מסביר שהקשר בין ציצית לרקיע מבוסס על דברי רבי מאיר (לקמן מג,ב) שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכיסא הכבוד.

יש לשאול: מדוע צריך לדמות את התכלת גם לים וגם לרקיע לפני שמגיעים לכיסא הכבוד, וכי לא היה ניתן לומר ישירות: התכלת דומה לכיסא הכבוד?

ויש לומר שהאדם לא יכול לקפוץ מהחומר הכי נמוך (חוט של בגד) ישירות אל הרוח הכי גבוהה (כיסא הכבוד). זה רחוק מדי, זה מופשט מדי, וזה לא מחזיק מעמד. כל התעלות רוחנית חייבת לבוא בהדרגה, ובדברים אלו רבי מאיר מלמדנו שיש כמה שלבים ודרגות בהכרת גדולת ה'.

קודם כל יש להתבונן ביופי וחוכמת הבריאה של העולם הזה. הים הוא חומרי, אבל הוא גדול ועוצמתי, וכתוצאה מהתבוננות בו, אדם מתחיל להעריך את הטבע ולהתפעל ממנו. מהים, אדם מרים את המבט למעלה לשמים, ומבין שיש משהו מעבר לחומר, יש דברים מעבר להבנתנו ואשר אין ביכולתנו לגעת בהם. רק אחרי שאדם מתרגל לראות "מעבר", יש ביכולתו להגיע להכרה במקור הכל.

מכאן נלמד שלא טוב לחפש "הארות" בזק, או קפיצות מדרגה רוחניות בלי בסיס. העבודה המוסרית של האדם היא בהדרגה, למצוא את הקשרים הקטנים בתוך היומיום – לראות בתוך ה"חוט" הפשוט את ה"ים", ודרכו, שלב אחרי שלב להגיע לשמיים.