|
לכפות כדי לגלות את הרצון / הרב אורי גמסוןחסידות על הדףערכין כא ע"א
יש לעיתים תחושה פנימית של פיצול אישיות. מצד אחד מאמינים, ורוצים לעשות את רצונו של מקום, אבל מאידך מוצאים את עצמנו עושים בדיוק ההיפך. מה אפשר לעשות עם מציאות כל כך לא בריאה?
תשובה ארוכה ומפורטת שנכנסת לפרטים רבים, כותב רבי דובער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש (קונטרס ההתפעלות, עמ' יט) כשהוא משתמש בדברי המשנה בסוגייתנו כדי להסביר את דבריו.
אישיותו של האדם, הוא מסביר את אחד מהיסודות הגדולים של חסידות חב"ד, מורכבת משני חלקים שווים: נפש בהמית ונפש אלוקית. לכן ניתן למצוא באותו אדם עיוותים ותופעות מוזרות, כמו זו שמוזכרת בגמרא (ברכות סג, א) על כך שגנב יכול להתפלל תוך כדי גניבה, שהקדוש ברוך הוא יעזור לו. משום שמצד אחד הנפש האלוקית מתפללת ומבינה שללא ריבונו של עולם שום דבר לא יעבוד, אבל מצד שני הנפש הבהמית לא יוצאת לנוח בזמן הזה, ולוקחת את הנפש האלוקית לכיוונים שלה.
על הבסיס הזה, ניתן להבין כיצד יכול אדם לומר שהוא לא רוצה לעשות את מה שהוא מחוייב לעשות, כמו במקרה של אדם שלא מוכן לתת גט, ובזה גורם צער ועגמת נפש לאדם אחר, משום שהנפש הבהמית מתגברת וכופה את עצמה על הנפש האלוקית, כך שהנפש האלוקית לא מצליחה לבטא את עצמה.
אז מה עושים במקרה כזה?
פשוט מצמצמים קצת את הנפש הבהמית, וגורמים לה לתפוס פחות מקום באישיות של האדם, כמו על ידי הכפיה שמתוארת בדברי המשנה, או כמו המקרה המתואר בתורה על בני ישראל שלא רצו להכנס לארץ ישראל בעקבות דברי המרגלים, אבל אחרי שהקדוש ברוך הוא הביא על העם מגיפה, הם פתאום חזרו בהם והחליטו שהם יכולים ורוצים להכנס לארץ.
התהליך, מסביר אדמו"ר האמצעי, הוא שכאשר גורמים לנפש הבהמית להצטמצם, אז האדם מרשה לעצמו לחשוב בערכים רוחניים ואלוקיים, ואז פתאום גם משהו שהיה נראה בלתי אפשרי, בגלל שהנפש הבהמית טענה כך, פתאום משתנה ונראה אפשרי, בגלל שהנפש האלוקית והאמונה הטבעית שלה בריבונו של עולם התעוררו לחיים.
כך, שאם יש בנו תחושה של פיצול אישיות, עלינו לעשות דבר אחד: לצמצם את כוחו של הצד הבהמי, כדי שנוכל לתת מקום של כבוד לאלוקות שבתוכנו. |