|
מבוי סתום (שנפתח בסופו) / רפי זברגרמנחות עז ע''ב
הקדמההמשנה בתחילת עמוד ב' עוסקת בארבעים לחמי התודה: מכולם היה נוטל אחד מעשרה תרומה, שנאמר (ויקרא ז', י''ד): וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן תְּרוּמָה לה' לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה. אחרי שהפסוקים פרטו את ארבעת סוגי הלחמים שמביא המקריב תודה ביחד עם הקרבן (שלשה סוגי מצות, וסוג אחד חמץ), מצווה התורה להפריש גם לכהן. נלמד מה לומד מדרש ההלכה מכל אחד ממרכיבי הפסוק: אֶחָד - שלא יטול פרוס, כל חלה הניתנת לכהן חייבת להיות שלימה ולא פרוסה. מִכׇּל קׇרְבָּן - שיהו כל הקרבנות שוות, שלא יטול מקרבן על חבירו, הפסוק מכנה כל סוג חלות ''קרבן''. מן המילים מכל קרבן לומד המדרש שיש לתת לכהן, לחם אחד מכל סוג לחמים. אסור לתת מתנה מסוג אחד על סוג אחר. בגמרא נרחיב מעט לימוד זה. לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה -והשאר נאכל לבעלים: יש כאמור לתת לכהן את הלחם השלם, ושארית הלחמים (תשעה מכל סוג) אוכל האדם המקריב ביחד עם משפחתו וחבריו.
הנושאהגמרא מצטטת ברייתא המרחיבה את המדרש על הפסוק אשר הובא במשנה: אֶחָד - שלא יטול פרוס, לימוד זהה ללימוד המדרש הקודם. מִכׇּל קׇרְבָּן - שיהו כל הקרבנות שוות, שלא יטול מן הקרבן על חבירו, גם לימוד זה – זהה ללימוד הקודם. לה' . איני יודע מכמה היא? המילים תרומה לה' לא מלמדות את שיעור הנתינה בשלב ראשון, ולכן מחפש התנא תשובה ע''י לימוד באופן אחר: הריני דן: נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר (במדבר י''ח, כ''ד): כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה - מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה, ניסיון ראשון לענות על השאלה, על ידי לימוד גזירה שווה לתרומת מעשר. בשני הדינים נכתבה המילה תְּרוּמָה, וכמו שבתרומת מעשר מפריש הלוי עשירית מתוך מעשר ראשון שקיבל מישראל, כך מסיקים בשלב זה גם לגבי חלות התודה. יש להפריש לכהן מכל סוג (המכיל עשרה לחמים) לחם אחד שהוא עשירית מסך הלחמים באותו סוג (סך הכול ניתנים לכהן ארבעה לחמים). או כלך לדרך זו: נאמר כאן תרומה, ונאמר בבכורים (שם) תרומה, מה להלן אין לה שיעור, אף כאן אין לה שיעור ניסיון שני ללמוד בגזירה שווה מפירות הביכורים הניתנים לכהנים. שם אין שיעור מדאורייתא ומספיק לתת לכהן כל שהוא מן הפירות (מדרבנן יש שיעור של אחד משישים (פ''ב מהלכות ביכורים ברמב''ם הלכה י''ז, לכאורה סתירה למשנה במסכת ביכורים (פרק ב' ,משנה ג') אך אכמ''ל). מכוח גזירת שווה זו נגיע למסקנה כי גם בנתינת לחם מלחמי התודה לכהן לא יהיה שיעור ויהיה מספיק לתת לכהן כל שהוא מן הלחמים. נראה למי דומה? אם יש שני לימודים אפשריים, מנסה הברייתא לבחון למי יותר דומה חלת תודה, האם לתרומת מעשר או לביכורים? דנין תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה, ואל יוכיח בכורים שיש אחריהן תרומה. מצד אחד דומה חלת תודה לתרומה, שהרי בשניהם שלב הנתינה מסתיים במהלך זה. שהרי הכהן המקבל תרומה אינו מחוייב להמשיך ולתת מתרומתו (בניגוד למעשר ראשון הניתן ללוי, שכאמור לעיל, הוא מחויב להפריש ממנו עשירית לכהן), וכן הכהן המקבל לחם תודה, אינו מחויב לתת מאומה מלחמו למישהו אחר. או כלך לדרך זו: דנין תרומה הנאכלת במקום קדוש מתרומה הנאכלת במקום קדוש, ואל תוכיח תרומת מעשר שנאכלת בכל מקום. אך מצד שני דומה חלת תודה לביכורים, אשר שניהם נאכלים בירושלים, מה שאין כן תרומת מעשר המותרת באכילה בכל הארץ. אם כן, אין לנו הכרעה לגבי לימוד גזירה שווה, ולכן פונה הגמרא לדרך אחרת: תלמוד לומר: מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן תְּרוּמָה לה' וכתיב בתרומת מעשר ממנו תרומה - לגזירה שוה. ישנה גזירה שווה אחרת המשווה את חלות תודה לתרומת מעשר. בשניהם כתובים המילים ממנו תרומה , ולכן מגיעה הגמרא למסקנה כי בכל ''קרבן'' של תודה (כאמור, כל סוג של עשר חלות בתודה נקרא ''קרבן'') מפרישים חלה אחת לכהן, בדיוק כמו שמפריש הלוי אחד מתוך המעשר ראשון שקיבל מישראל (עשירית מתוך העשירית, שזה בערך מאית מכלל הפירות).
מהו המסר?נסכם את שלבי מהלך הגמרא בלימוד שיעור נתינת חלות התודה לכהן: גזירה שווה למעשר ראשון במילה תְּרוּמָה המביאה אותנו למסקנה של הפרשת חלה מתוך כל סוג גזירה שווה נוספת מאותה מילה (תְּרוּמָה) לביכורים – מביא אותנו למסקנה שאין שיעור מוגדר לחלת תודה לכהן. מבוי סתום ניסיון ראשון למצוא מכנה משותף בין תודה למעשר ראשון ניסיון שני למציאת מכנה משותף בין תודה לביכורים מבוי סתום גזירה שווה נוספת למעשר ראשון והפעם מהמילים ''ממנו תרומה'', מילים שאינן קיימות בביכורים – מביאות למסקנה שיש להשוות למעשר ראשון, ולאור זאת נפסק כי יש להפריש חלה אחת מתוך עשר בכל סוג של חלות. מהלך מעניין ומרתק המלמדנו לנסות ושוב לנסות, ולא להתייאש כאשר מגיעים פעם אחרי פעם למבוי סתום.
המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו). |