להסתכל מתוך שילה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

תמורה כא ע"ב

אין בין שילה לירושלים אלא, שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה.

להסתגר בדל"ת אמות של קדושה וטהרה, או אולי אדרבא לצאת החוצה ולהשפיע על העולם - מה צריכה להיות הנוסחה?

נוסחה מיוחדת לשאלת חיים זו, מנסח רבי יהודה אריה לייב, ה'שפת אמת' מגור (שפת אמת, ויחי תרל"ח ד"ה "בן פורת יוסף") על בסיס החלוקה שבין שילה לירושלים.

שילה, כך הוא מסביר, הייתה בנחלתו של יוסף הצדיק, שאחד הדברים המיוחדים המאפיינים אותו הייתה הקדושה שהייתה קשורה בעיניו, דבר שבא לידי ביטוי בברכתו של יעקב אליו (בראשית מט, כב) "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", כפי שמסבירה הגמרא במסכת ברכות (כ, א) שתוכנה של בברכה זו היה, שמכיוון ויוסף קידש את עצמו ומנע מעצמו לזון את עיניו במה שאינו שלו, לכן הוא יזכה לברכה שמקדשת את עיניו.

על בסיס זה, ממשיך השפת אמת ומסביר, ניתן להבין מדוע ניתן לאכול קודש בכל הראה, דווקא בשילה.

שכן, כאשר אדם מצליח לקדש את עיניו, לטהר אותן ולהגביל אותן כך שיראו רק מה שצריך לראות ומה שלא צריך לראות לא יראו, הרי שהוא זוכה לכך שבכל מקום שעיניו מביטות הן יראו את הקודש, את הקדושה ואת הפוטנציאל האלוקי שקיים בו.

יתירה מכך, ממשיך השפת אמת ומסביר, לא זו בלבד שמקדש העיניים יראה רק את הקדושה, אלא שראיה זו לא תורגש אצלו כיציאה מחוץ לתחום, כפי שממשיך יעקב בברכתו ליוסף ואומר "בנות צעדה עלי שור", והיינו שה'בנות' - בניין חומות הקדושה, ילווה אותו בכל מקום שיצעד וילך 'עלי שור' - ולכל מקום שיביט (שור = ראיה).

כך שביחס לשאלה האם להסתגר, או להשפיע כלפי חוץ, יש כאן את הנוסחה המושלמת: כאשר מקדשים ומטהרים את עינינו, הרי שההשפעה כלפי חוץ, נכנסת בין תחומי בניין הקדושה שלנו.